במפטיר של פרשת השבוע, אנו קוראים את פרשת החודש: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”. רש”י מפרש: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה: הֶרְאָהוּ לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מִתְחַדֵּשׁ יִהְיֶה לְךָ רֹאשׁ חֹדֶשׁ”. כלומר, הקב”ה הראה למשה את הלבנה המתחדשת ואמר לו שכאשר הירח מתחדש, זהו ראש חודש.
נשאלת השאלה, מדוע דווקא מצווה זו היא הראשונה שבה נצטוו ישראל? נראה לבאר זאת על פי דברי רבי נתן מברסלב בהלכות ראש חודש, וזו לשונו:
“אף-על-פי-כן אנו קובעין ראשי חדשים על-פי הכללים שמסרו לנו חכמינו זכרונם לברכה שהיו בקיאים בזה. ועל-כן המשים לב לזה לענין קביעות הראשי חדשים והמועדים שתלויים רק בהחכמים אמתיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מזה יכולין להבין כמה גדול מעלת אמונת חכמים שבזה תלוי כל יהדותו.
“ואפילו מי שירד כמו שירד ונתעה בתאוותיו ומדותיו כמו שנתעה, חס ושלום, אין שום מקולקל ופגום וחוטא בעולם שלא ימצא תקוה ותקון לנצח על-ידי אמונת חכמים באמת לאמתו, כמו שאנו רואין בעניין קביעות ראשי חדשים והמועדים התלויים בהם שנמסרו רק לחכמים שכמו שרוצים לקבעם על-פי חכמתם העמקה כן מסכימים עמהם גם מן השמים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: ‘אלה מועדי ה’ אשר תקראו אותם’, אל תקרי אותם אלא ‘אתם’. אתם, אפילו שוגגים. אתם, אפילו מזידין וכו’. וכמבואר במדרש לעניין ראש השנה, שכשמסדרין למעלה הכסאות למשפט לדון בראש השנה. שואלים המלאכים לה’ יתברך מתי יהיה ראש השנה, וגוער בהם ה’ יתברך ואומר: ‘ולי אתם שואלים?’ בתמיה, לכו ושאלו את החכמים, שמתי שהם יקבעו ראש חדש נסכים אני ואתם לעשות בו ראש השנה”.
מכאן אנו למדים שבמצווה זו של קידוש החודש, קיבלנו שיעור חשוב באמונת חכמים, שהיא יסוד התורה כולה. זה נכון תמיד, אך חיוני ביותר בתקופתנו, שבה נשמע קול ישן-חדש הזועק בקולות מלחמה מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו לדידהו שנו……
דווקא בנקודת זמן זו, מוטל עלינו להתחזק באמונת חכמים תמימה, בכוחה של תורה שבעל פה ובכוחם של הוגיה, חכמיה, מוסריה ומנהיגיה, אשר כל הדבק בהם דבק בחיים, בעונג ובכל מילי דמיטב.
ובאותו עניין למדנו גם בפרשת השבוע, פרשת שמיני, שבה נאמר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה’. ויש לשאול, הרי לא נאמר מהו אותו מעשה שיש לעשות כדי לזכות לגילוי שכינה על ישראל.
אחת התשובות היא, שבכל דור ודור, צדיקי ומנהיגי הדור מורים מהו הדבר שבו יש להתחזק כדי לזכות להשראת השכינה, ואנו נדרשים לתת אמון, לבטוח ולסמוך עליהם באמונה תמימה, בבחינת “יפתח בדורו כשמואל בדורו”, ולקבל וליישם את כל דברי התורה הזאת.
