מכתב זה שנשלח לרה”ג הרב דוד לייבל שליט”א, נשיא ומייסד רשת הכוללים אחוות התורה, מתפרסם כאן באישור השולח לזיכוי הרבים.
לפני כ-8 חודשים בראשית ימי בין המצרים, צדה עיני באחת מהרשתות החברתיות מודעה בה פונים לבחורי ישיבה לשעבר להיכנס למסגרת תורנית בשעות הערב. שלחתי את פרטי האישיים וקיבלתי טלפון לאחר מס’ ימים בו הוצע לי להשתתף באחת ממסגרות הערב של ארגון אחוות התורה בבית וגן.
הגעתי למחרת מלא בהיסוסים “היצליח ה’ דרכי אם לא” זה שנים ארוכות שלא למדתי בדיבוק חברים ובהווי ישיבתי מאז עוזבי את ספסלי הישיבה. אומנם פה ושם תפסתי ספר והגיתי בתורה ואף סיימתי לא מעט מסכתות בהבנה מהירה, אך לא ראי זה כראי זה.
עסקו אז במלאכות שבת ואחזו במלאכת בונה, ההווי ודרך מסירת הדברים עוררו בי געגועים עזים לימים נשכחים, ומאז ועד עתה תמידים כסדרם משתדל אני להגיע מידי ערב בין 19:00-21:00 ולהגות בתורת אלוקים חיים.
אך בזה לא תמו דברי ועד כה הייתה זו רק הקדמה לבאות כי תמידות זו חוללה בי פלאות. ההתקרבות האדירה לבורא עולם, ההקפדה במצוות, התפילה בכוונה והימים הנוראים שהגיעו לא היו כמו בשנים שעברו והיה בהן מן הניחוח של ימי עלומי עת כבחור ישיבה נחשבתי ולהיות בן עליה שאפתי.
זמן חורף כעת עומד לחלוף ובאמתחתי שעות של תורה לרוב, ידיעות עצומות אספתי במלאכות שבת התמקצעתי וסוגיות של דיני חנוכה, שליחות, קדימה בברכות, משלוח מנות למדתי וכעת בדיני הסיבה אחזתי.
השינוי ממשיך לעשות לי נפלאות ורואה אני ישועות ואף בדברים שהיו תקועים ללא סיבה רואה אני קרן אור של תקווה וזוכה אני למתנות נפלאות שלא שיערתי שהינן קיימות. מרגיש אני שלא רק בי מתחולל הפלא ואף במשפחתי ובקרובים לי חל שינוי והינם מבינים ולי עוזרים לפסוע במסילה העולה.
כמובן שלחברים מקשיבים תודתי נתונה איך כולם בסבלנות גדולה מקבלים כל אחד בחיבוק גדול ובהמון אהבה ולא אחסוך פי מלהלל את המגיד שיעור אשר טוב שם משמואל את יגיעו הרב בהכנת הדברים ודאגתו הכנה לחבורת הלומדים באם יחסר מהם ישאל הוא לשלומו ויביע דאגתו, יבורך הוא מפי עליון ויאריך ה’ ימים על ממלכתו.
בלב מלא בהערכה ואושר
יוסף נעים
סניף בית כנסת מגדל
בית וגן ירושלים
