בפרשת השבוע אנו לומדים על מאמציו המיוחדים ועל דרכו של אבינו אברהם ברכישת מערת המכפלה מיד עפרון החתי.
וכך אומרת התורה: “וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר”.
אברהם אבינו מסרב לקבל מתנות שהרי “שונא מתנות יחיה” ומתעקש לשלם תשלום מלא וגבוה בעבור חלקת הקבורה של שרה אמנו ע”ה.
מדוע היה חשוב לשלם כל כך הרבה כסף, ומהו המסר שאפשר ללמוד מזה?
רבי נתן מברסלב זצ”ל בליקוטי הלכות (חושן משפט הלכות מתנה הלכה ד’ אות י”א) כותב: “ועל כן לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במתנה מעפרון כמו שנאמר בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שהייתה שם, וכשהייתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאוד, ועל כן אצל עפרון הייתה חושך אפילה כמובא. על כן לא היה באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחינם, כי אם בכסף מלא”.
מבואר בדבריו הקדושים שהישג רוחני באמת יש לו מחיר ואי אפשר לעולם להשיגו בחינם, הן הישג ברכישה או כיבוש חלק מארץ ישראל וגאולתו מטומאת העכו”ם לקדושת ישראל והן הישג רוחני בעבודה האישית של איש ישראלי בעבודתו ומסעו הרוחני.
וכך ממשיך וכותב שם רבי נתן זצ”ל: “וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז משתטחים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות… שהם בחינת חרון אף… שמוכרח לילך דרך החרון אף שהם הקליפות שמהם כל הדמיונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם… אבל מחמת שאיש הישראלי חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה, רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו עי”ז ויפגע במקום. עי”ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים כנגדו… אין זה נפילה ח”ו רק שהוא מחמת שצריך לבוא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי”ת בהתקרבות יתר מחמת זה מתפשטים כנגדו”.
יש חיזוק נפלא לתקופה שלנו מדברי קודש אלו. אנו נמצאים במסע, וכמו סולם יעקב יש במסע הזה המון שלבים ולעתים נדמה לנו שחבל שבכלל השקענו בלצאת מאזור הנוחות ולהתקדם הלאה למטרות ויעדים חדשים, כי אנו חווים משברים, דמיונות, בלבולים, סטרס, כאב, פאניקה וכל זה יכול לתת לנו את התחושה שהמסע שלנו ומה שבנינו והשקענו עד עכשיו היה לחינם.
כאן באים הצדיקים ודולים לנו ממעייני הישועה תקוות נצח ומלמדים אותנו את סודו של המסע. “דעו לכם בני ישראל יקרים, האתגרים והחושך שאתם חווים נובעים מהעובדה שאתם בחרתם במסע משלב לשלב בסולמו של יעקב לעבר האינסוף ולכן אל תיבהלו אל תערצו ואל תיכנסו לפאניקה. תמשיכו לעלות בסולם תוך כדי אחיזה איתנה בשליבה עליה אתם עומדים כעת”.
זו מיומנות הוליסטית נרכשת שטומנת בחובה יכולת נשיאת תקווה, ראיית אופק, יכולת החזקה יציבה בהווה תוך כדי השקעה בתנועה קדימה.
יאללה, יצאנו לדרך.
