עם חינוך כן הולכים למכולת

באחד הימים, במהלך הקניות השבועיות שמעתי כמה פעמים שנאמר על ידי אבא או אמא עצבניים לילדיהם: “פעם אחרונה שאני לוקח אתכם לקניות”. ואז חשבתי לעצמי למה זה קורה? הרי אנחנו לוקחים את הילדים לקניות כשזה נתפס כ”פרס” עבורם וחוויה נחמדה עבורנו, ובסוף הפרס והחוויה הופכים לעונש לשני הצדדים.

לפני הפתרונות המהירים, שווה להעמיק בבסיס הבעיה: חוסר בתיאום ציפיות שיוצר תוצאה ידועה מראש של עצבים וקושי. אנחנו לא ברורים מספיק.

“אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו”, והמכולת מרכזת הזדמנויות לבטא את כל אלו בצורה מושלמת: הילדים רואים מה אנחנו קונים כדי ליהנות, על מה אנחנו מוציאים כסף, ואפילו איך אנחנו פורקים כעס ורגשות שליליים (באמצעות אוכל או בחניה ומול תורים).

בדיוק בגלל זה, חשוב לקחת ילדים לקניות כדי לתת להם מודל חיובי (זו הסיבה שילדים גדלים עם הורים), וגם לתת להם להתנסות בכל אחד משלושת הדברים הנ”ל.

אז איך עושים את זה? בעיקרון מספיק טיפ אחד: שימו לב שהילדים מסתכלים עליכם כל הזמן, ולומדים מכם כיצד להתנהל. הם שמים לב איך אתם בוחרים, מה עושה לכם טוב, בוחנים את ההחלטות שלכם, קולטים את סדרי העדיפויות וכמובן יעתיקו מכם את שיטת ההתנהלות מול דברים מעצבנים.

ההבנה שאני מודל קבוע היא כל התורה כולה – וכל השאר פירוש. אז בואו נתחיל:

זמן: אל תקחו ילדים לקניות אם אין לכם סבלנות לתת להם מודל חיובי.

תיאום ציפיות: מה קונים? מצטיידים ברשימת קניות וכלל מפתח בנושא קניית מותרות, למשל: בענייני ממתקים, כל אחד יכול לבחור ממתק אחד לעצמו עד 3 שקלים. תיאום ציפיות ברור.

מה עושים כשכועסים? לשאול אותם את השאלה הזו. להכין אותם לסיטואציה שהם לא יקבלו כל מה שהם רוצים, ועד שאין להם תשובה טובה – לא הולכים. כדאי מאוד לעשות סימולציה בבית (לעשות כאילו הם רוצים משהו ואבא לא מרשה, ואז לראות איך מנסים להתגבר על זה. למשל, אצלי קופצים 60 פעם כדי “לערבב” את המוח (לשחרר דופמין שמרגיע, כמובן מבחירה של הילדים).

שיתוף וחשבון נפש: תנו להם להכין רשימת קניות של דברים בסיסיים הנצרכים בבית. שאלו אותם כמה לדעתם הקנייה תעלה (אם הם בגיל המתאים), וכמה מוצרים אנחנו הולכים לחרוג מהרשימה, ובדקו איתם בקופה איפה אתם מול הרשימה והסכום. (חשבון נפש, זו מיומנות חשובה שניתן ללמוד ממנה הרבה).

מלוותר לא מפסידים: מותר לוותר לאנשים בתור. זה ילמד אותם כנראה לוותר גם בבית. במיוחד אם בזמן הפנוי של הוויתור, אתם לא רוטנים או לחוצים אלא נהנים ועושים איתם משחק קטן. השקעה לגמרי משתלמת.

קבלת החלטות: שווה גם להראות להם שאתם מתלבטים בקניות, ולפי אלו פרמטרים מחליטים איזה מוצר לקחת (מחיר, איכות, אמא ביקשה דווקא את המותג הזה).

וכמובן, לתת להם תפקידים: כשנותנים לילד תפקיד הוא חש אחריות. יחד עם זה, צריכים גם ללמד אותו איך לבצע את התפקיד, לחנוך אותו פעם ראשונה בבחירת עגבניות למשל, ואז לסמוך עליו. התועלת של זה תהיה גבוהה יותר מעגבניות מושלמות שאבא בחר.

לסיכום: חשבו לפני היציאה על כך שאתם רוצים לייצר חינוך לילדים שלכם באמצעות המכולת. חשבו איזה ערך, איזה מיומנויות, ואיזה מודל אתם רוצים להשאיר להם כי זו הזדמנות נפלאה שמבטאת את שלושת הדברים שאדם ניכר בהם.

בהצלחה!