בזוהר חדש (פרשת נח כט, א) כתוב שנח נהג שלא כהוגן כשלא התפלל על בני דורו. אולם החיסרון שאנו מוצאים בהנהגת נח איננו רק מצד התפילה שהחסיר.
בספר קדושת לוי מבואר: “אלה תולדות נח, נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ברוך הוא, רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא, ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא, כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים. ואיתא בכתבי האר”י ז”ל שעל זה נענש נח על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו והוצרך לגלגל במשה ומשה היה מתקן שהיה מוכיח תמיד כל ישראל. וזהו הפירוש שאמרו חכמינו ז”ל ‘טוב לשמים וטוב לבריות’, כי זה הצדיק שעובד ה’ ומקרב את הרשעים גם כן להיות עבדי ה’ נקרא טוב לשמים משום שהוא עובד הבורא ברוך הוא וטוב לבריות גם כן בשביל שהוא מקרב הבריות לעבוד ה’ אבל נח לא היה מקרב הבריות לעבוד ה’ כנ”ל”.
נח היה אפוא צדיק שעובד את הבורא לעצמו ואינו דואג שגם אחרים יעבדו את הבורא. הצורה שבה נח ניצל ממי המבול משקפת היטב את הנהגתו. הוא הסתגר בתוך תיבה עם משפחתו, וכשבחוץ העולם כולו סער והושחת – הוא נשאר מוגן בפנים יחד עם בני ביתו. כמובן, לא לחינם נמנע נח מלקרב אחרים, הוא חשש שתדבק בו התנהגותם הרעה. אך בסופו של דבר ההשפעה שלו הוגבלה לעצמו ולבני ביתו. לעומת זאת, אברהם שעשה נפשות זכה להשפיע את אמונת הייחוד על כל העולם.
המושג “תיבת נח” משמש בהשאלה כסמל להנהגה של ריחוק מחברה רעה כדי לא להיות מושפע מהם. הרמב”ם (דעות ו, א) מורה לנהוג כך במקרי קיצון וז”ל: “ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא”כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים”.
אולם מחז”ל אנו למדים שאין זה פתרון אידיאלי. ההסתגרות בתיבת נח מועילה לאדם כדי להציל את עצמו ואת משפחתו, אך לדרך זו צמוד תג מחיר גבוה: תחום ההשפעה של האדם המסתגר מצטמצם להצלה שלהם בלבד והוא אינו זוכה להיות “טוב לשמים וטוב לבריות”.
מההבנה שהכניסה לתיבה היא בבחינת פתרון חירום בלבד יש להסיק שאין להתרווח בה כבתוך ביתנו הקבוע. התיבה היא רק תחנת מקלט, כמו ממ”ד בשעת אזעקה. גם אם יש צורך להימלט מסכנה, יש לבדוק בכל עת שמא כבר קלו המים מעל הארץ ואפשר לעבוד את ה’ בדרכו של אברהם אבינו.
ייתכן שכאשר נשלח יונה היא לא תחזור עם עלה של זית בפיה, הסכנות ימשיכו לארוב מחוץ לתיבה, ובכל זאת, מאחר שאנו יודעים שהתיבה היא חבל הצלה זמני, ננסה לפתח פתרונות אחרים שיאפשרו לנו לצאת ולפעול כאברהם ולא כנח, משום שאי אפשר לשגשג ולצמוח בתודעה נפשית של חירום.
במה דברים אמורים? רבותינו ראו בישיבות מעין “תיבת נח” נגד העולם החילוני והמתירני שבחוץ. עצם השימוש במינוח “תיבת נח” מעיד שזהו מוצא של חירום.
הדרך שבה הילכו דורות רבים של יהודים היא שהקהילות הן העוגן הרוחני של האדם אל מול ניסיונות החיים. הקהילה היהודית היא מיסודות צורתו של עם ישראל לאורך אלפי שנים. מעלתה הגדולה היא בכך שאיננה תיבת נח הרמטית החוסמת מלפעול בעולם ולהשפיע עליו, ומאידך היא מספקת מעטפת ושייכות המגינות מפני רוחות זרות.
השיבה אל הקהילה היהודית כמקור הכוח והשייכות תאפשר את ההתקדמות מ”תיבת נח” ל”בית אברהם” – ממקלט זמני לצמיחה לדורות.
