בתקופת המלחמה זכה עם ישראל להיחשף לכוחות של חסד מופלאים בתוך עמנו. שמעתי מפסיכולוג מכובד, שטען שהעורף הטיפולי־תמיכתי שלנו הוכיח את עצמו טוב יותר מכל מלחמה אחרת שהייתה בהיסטוריה. הירתמות מיידית של אנשי מקצוע רבים לתמיכה בכל רובדי האוכלוסייה, החל ממשפחות חטופים וכלה בילד הקטן ממרכז הארץ שפוחד מהאזעקות, נחרטו בדפי ההיסטוריה היהודית. עולם חסד ייבנה כפשוטו.
בתוך כל התמיכה הגדולה הזו חזרו על עצמם כלים שכל אדם החפץ בהם יכול ליישם. הבולטים שבהם היו המודלים הנפלאים מעש”ה – אפר”ת.
ראשי התיבות של מודל אפר”ת הן: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה. המודל מבוסס על רעיונות מתוך גישתו של הפסיכולוג אלפרד אדלר.
*אירוע:* מקור האירוע הוא חיצוני או פנימי (הטריגר). פרשנות: תרגום האירוע אליו נחשף אדם. מדובר בתהליך קוגניטיבי המתרחש במוחו. התהליך הוא פנימי. רגש: תחושה המתפתחת בתוך האדם בעקבות הפרשנות שנתן לאירוע שחווה. תגובה: פעולה אוטומטית שאדם רגיל לבצע בעקבות הופעת רגש מסוים.
האירוע יכול להשתנות בתחושתו ועוצמתו לפי הפרשנות שהאדם נותן לאותו אירוע. אנשים שונים יכולים לפרש את אותו אירוע בצורה שונה, ובעקבות כך אף להגיב בצורות שונות לחלוטין. אם נרצה לתקן את המצב, נצטרך לעשות תהליך של התמקדות בנתוני האירוע היבשים, ואחר כך פירוק המחשבה, והפרשנות, ואז התגובה תשתנה.
בפרשת השבוע אנו פוגשים את אחד מרגעי השיא של יעקב אבינו, בו הוא מתבשר שלא רק ששחררו את שמעון ואת בנימין, אלא יוסף חי והוא מלך במצרים. שיא אושרו של יעקב לאחר שכבר השלים עם השכול. אך באותו רגע התורה מספרת לנו שיעקב לא מאמין לבנים שלו. “לבו עמד מתוך ספק”, מסביר הרש”ר הירש. בניגוד לפרשנים רבים שפירשו את הרגעים הללו כרגעי שמחה שהלב של האדם המבוגר לא מכיל, אומר הרש”ר שהסיפור פה הוא שונה. אחרי הסיפור של חיה רעה אכלתהו, של מאסר שמעון ולקיחת בנימין, האירוע איננו טכני של בעיית לב, אלא חוסר יכולת הכלת המציאות.
כך כותב הרש”ר (בראשית פרק מה פסוק כו): “ויפג לבו – והנה טבעי הדבר ששמחה כזאת היא למעלה מכוחו של ישיש; אך הכתוב מפרש: ‘כי לא האמין להם’! אם לא האמין להם, לא יכול להתעלף מרוב שמחה. ומכאן, שיש לפרש את ‘פוג’ במשמעות אחרת. ‘פוג’ מורה על הפסקת תנועה. נמצא ‘ויפג לבו’: רוחו נתבלבלה, לבו עמד מתוך ספק – כי לא האמין להם; הוא לא יכול להסתגל בבת אחת לבשורה הטובה שהגיעה אליו”.
אם נרצה נגלה את מודל אפר”ת בתוך הדברים. האירוע – הידיעה שעוד יוסף חי, הפרשנות – הסיפור לא נכון, הרגש – רוחו מתבלבלת, התגובה – ויפג לבו!
התשובה לכל זה הוא מודל מעש”ה, שראשי התיבות שלו הן: מחויבות, עידוד, הבניה, מעשה.
המחויבות מוציאה מבדידות לשייכות, העידוד מוציא מחוסר אונים למסוגלות ורצון לפעול, השאלות מוציאות מהצפה רגשית לתקשורת יעילה והבנייה מבלבול להבנה שהאירוע הגיע לסיומו.
ממשיך הרש”ר את דבריו: “אולם כאשר סיפרו לו בפרוטרוט על התנהגותו של יוסף וכו’, וכאשר ראה גם את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו – ותחי רוח יעקב אביהם. באותה שעה קם מאבל של עשרים שנה”.
יעקב ראה את העגלות ששלח יוסף ואת השפע, הוא הרגיש שייכות ועידוד שיצרו מחויבות ומעשה לקום לרדת למצרים ולזכות שוב ברוח הקודש.
