בליל שישי האחרון התאספו חברי הכוללים “אחוות תורה” בחצר הקודש באיאן למעמד חיזוק מרומם בראשות כ”ק מרן האדמו”ר שליט”א ובהשתתפות נשיא רשת הכוללים “אחוות תורה” הגאון רבי דוד לייבל שליט”א, רבני הקהילה, ראשי הכוללים וחברי הכוללים כאיש אחד בלב אחד.
את המעמד פתח בנועם דבריו המנחה הרב מרדכי שלמה ברים. לאחר מכן נקרא מנהל רשת “אחוות תורה” הרב משה בינדר לשאת דברי פתיחה. בנועם שיחו תיאר בפני המשתתפים את גודל קורת הרוח והשמחה עם התרחבות והתפתחות הכוללים כשהוא מודה לעושים ולמשתתפים ובראשם הלומדים וראשי הכוללים.
לאחר מכן נקרא בחיבה הגאון רבי דוד לייבל שליט”א, מייסד רשת הכוללים “אחוות תורה”, לפתוח בדברי ברכה לכבוד המעמד כשהוא מתבל את דבריו בחידודים נפלאים בהבנת מהות הבן-תורה והמטרה הנעלית אליו הוא חותר כשהציבור כולו קשוב למשמע אמרי פיו.
הס הושלך בקהל עם כניסת האדמו”ר שליט”א למעמד. האדמו”ר שליט”א בירך ‘לחיים’ ולאחר מכן ישמעו דא”ח מפה קודשו אשר הרחיב בדבריו בחיוב כל יהודי לקבוע עתים לתורה בקביעות איתנה, חוק ולא יעבור, וכן בחיוב ידיעת התורה ללמוד באופן המתקיים. כן שיבח את מגמת המבחנים בכוללים למען יעמדו ימים רבים. כמו כן הרחיב בשבח המפעל הגדול “אחוות תורה” והעומדים בראשו, וברכם שזכותם תעמוד להם להמשיך להוסיף מתוך בריאות ונחת, וכן בירך את חברי הכוללים שיתקיים בהם כל הברכות הכתובות בתורה.
בגמר אמ”ק נקרא הרה”ג דוב בער רבינוביץ שליט”א, רב דקהילת באיאן ביתר עילית, למסור תעודת כבוד מאת חברת “לומדי תורה” דחסידי באיאן, אל מייסד רשת הכוללים “אחוות תורה”, הגאון רבי דוד לייבל שליט”א, כאות הערכה כנה על מסירות עזה.
לאחר מכן נשמעו דברי תורה מפי פה מפיק מרגליות הרה”ח דניאל ליברמן שליט”א, מגדולי המחנכים משגיח בישיבת גור, אשר הרחיב באמרות קודש וסיפורי צדיקים בחשיבות עקביות הלימוד בזמן קביעת העתים בזמן ובאיכות. עם סיום המעמד שבו העם לאהליהם מלאים ברגשי חיזוק והתעוררות, בתקוה ובתפילה שנזכה להמשיך ולהוסיף מעלה מעלה להגדיל תורה ולהאדירה.
תנופה מדהימה מתחוללת בשנה האחרונה עם התרחבות רשת “אחוות תורה”, בניהולו של איש המעש הרב משה בינדר, וכך זכו בס”ד להקים עד כה 7 סניפים בקרב חסידי באיאן בירושלים, ביתר עילית, מודיעין עילית וקרית גת, לתפארת החסידות ולתפארת אחוות תורה. בנוסף, נפתחו עד כה 52 כוללים ברחבי הארץ לכל סוגי האוכלוסיה החרדית, בוגרי עולם הישיבות הקדושות.
מצורף חלק מדברי קודשו של כ”ק מרן האדמו”ר שליט”א מתורגם ללשון הקודש (ליל כ”א סיון תשע”ז) במעמד חיזוק לכבודה של תורה בכוללי קובעי עיתים לתורה שעל ידי חברת “לומדי תורה” – “אחוות תורה”
פו”א: בתחילת דברינו, בהזדמן כשאנשי שלומינו יושבים כאחד בליל שישי, והמנהג הוא בליל שישי ולאחר מכן בליל שב”ק שלומדים בספר אור החיים הק’, ובכן נאמר ענין אחד המבואר באור החיים הק’, דיבור קטן, מה שכתב בסוף פרשתן, פרשת שלח, בפרשת הציצית, באור החיים הק’ מבאר מה טעם צוה השי”ת שצבע התכלת יבא בדווקא מהדג העולה מן הים, ולא משאר דברים שיש בהם צבע תכלת, ומבאר האור החיים הק’ בלשונו, “להעיר שהרחמים ימשכו מהתורה הנרמזת בים”, שמידת הרחמים נמשכת מהתורה הק’, שהיא נרמזת בבחינת ים, לפי שהתורה הק’ היא ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים.
ולכן כשאנו נאספים כאן במסיבה של מצוה, לכבוד התורה, לכבוד לומדי תורה, יהא רעוא שבזכות זה ימשך מידת הרחמים על בני ישראל בכל מקום שהם, וכמו שבני ישראל מבקשים, יהמו נא רחמיך וחוסה נא על בן אהובך.
באמת אין זה הפעם הראשונה שאנו נאספים ביחד בחודש זה חודש השלישי, ירחא תליתאי, שהרי בספה”ק מבואר שבכל שנה ושנה בכל יום טוב חוזר ומתעורר אותה הבחינה כמו שהיה בראשונה, והיינו שבחג השבועות שחגגו בני ישראל זה עתה, ביום זה התעורר מתן תורה כמו שהיה בשעת מתן תורה, בהתחדשות עצומה מחדש, והיה זה ממש אותו מעמד הר סיני שזכו לו בני ישראל לאחר יציאת מצרים, שבני ישראל זכו אז להתגלות הגדולה, לשמוע דבר ה’, עשרת הדברות, שבחינה זו מתעורר בכל שנה, וגם בשנה זו, שנת חמשת אלפים תשע”ז. ואפילו אם אפשר שיבא אחד ויטען שלא ראה ולא הרגיש, ולא שמע, אבל הרי זה כבחינה שאמרו חז”ל, אע”ג דאיהו לא חזי מזליה קא חזי, שהנשמה רואה, הנשמה מרגשת, הנשמה שומעת, אלא שבחג השבועות שעל”ט נאספנו לקבלת התורה, ועכשיו אנחנו נאספים כדי לחזק את מה שזכינו לקבל אז.
באמת כשאנו מדברים לאברכים שזכו ללמוד בישיבות הק’, לא צריך להרבות בדיבור, וגם לא להסביר את גודל חשיבות לימוד התורה, שהרי בכל יום אנו אומרים “כי הם חיינו ואורך ימינו”, זהו חיי האדם מישראל, כי בלא התורה אין החיים נחשבים לחיים, וכמו שאמר דוד המלך ע”ה “לא אמות כי אחיה”, ומבארים צדיקים, שלכאורה לא אמות כי אחיה הרי זה כפל הלשון, אלא שדוד המלך ביקש, לא אמות כי אחיה, איני רוצה לחיות חיים מתים חלילה, כאנשים מתים שאינם לומדים תורה, ואינם עוסקים בתורה, אני רוצה לחיות א לעבעדיגער לעבען, חיים של תורה ומצוות ועבודת ה’.
ידוע מה שאמרו חז”ל במסכת שבת, כשמכניסים אדם לדין, כשבא הזמן שהאדם עומד לפני בית דין של מעלה, לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה, אחד מהדברים ששואלים אותו הוא, קבעת עיתים לתורה, ששואלים אותו כמה וכמה שאלות, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ומדקדקים המפרשים, שהנה בגמרא לא אמרו הלשון שואלים אותו, אלא כך אמרו שם, בשעה שמכניסין אדם לדין, “אומרים לו”, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, ולכאורה יש להבין שהיה לו לומר הלשון שואלים אותו, ומבארים בספה”ק, שהרי בגמרא מדובר כשהאדם עומד כבר בבית דין של מעלה, בעולם האמת, ושם הרי זה דבר ברור שיש לאדם להתנהג כראוי, שהאדם קובע עיתים לתורה, נושא ונותן באמונה ובישרות, והוא מצפה לישועה, שבבית דין של מעלה אין שייך אופן אחר, שאין שייך להבין אפשרות אחרת, שהאדם לא יהיה קובע עיתים לתורה, שהאדם לא היה משאו ומתנו באמונה, ושלא יהיה מצפה לישועה, וזהו הלשון אומרים לו, אין שואלים אלא אומרים, שאומרים לאדם, שהרי זה וודאי שקבעת עתים לתורה, ונשאת ונתת באמונה, והנהגתך היתה ישרה, וזהו באמת עומק הדין לאחר מאה ועשרים שנה, שאומרים לאדם האמת לאמתה, האדם משיג, הנשמה משגת האמת לאמתו, מה היה תכלית האדם מישראל בעולם הזה, לעשות רצון השי”ת, לעסוק בתורה ומצוות ועבודת ה’, ומי שלא היה הנהגתו כן, הרי הוא מתמלא בבושה גדולה ומתבייש באופן שאי אפשר לסבול, זהו מה שחז”ל מלמדים אותנו, אומרים לו.
והנה דברים אלו ידועים לכל אחד ואין צריך לבארו, אלא שכבר אמרו חז”ל ארבעה דברים צריכים חיזוק, ואחד מהם הוא תורה, שצריך חיזוק מיוחד לתורה, ולכן נאספנו כאן כדי לחזק את רשת הכוללים של קובעי עיתים לתורה.
הלשון הוא “קובעי עיתים”, וזהו המשמעות, קובעי עיתים, התורה שלומדים בזמן של הקביעות עיתים, הרי זה קובע ומעמיד את כל העיתים, את כל המעת לעת של האדם, כשעוסקים בתורה, על ידי זה נראה כל היום אחרת, מכיון שהתורה מאירה באדם ומעמידו על הדרך הישרה, והרי זה מרומם את האדם בהתעלות.
אבל הקביעות עיתים צריך להיות באופן של “קביעות עיתים”, שיהיה מתוך קביעות, מתוך קביעות אמיתית, קביעי וקיימי, שלא יבואו ללמוד רק כדי לצאת ידי חובה, כי יש לדעת שחיוב מצות תלמוד תורה הוא חיוב, כחיוב הנחת תפילין שבכל יום, וכמו מצות קריאת שמע שני פעמים ביום, והרי זה חיוב כאכילת מצה ותקיעת שופר וסוכה, שהם מצוות שאין לך אדם מישראל שלא יקיים המצוות, וכמו כן אין לבטל הקביעות עיתים שקובעים, ויש לבא בזמן, ולהשאר לכל משך זמן של הקביעות עיתים, כי אם לא, הרי האדם מרמה את עצמו, והוא גם חלילה חב לאחריני.
יש לבא לקביעות עיתים עם שאיפה ומטרה, ללמוד תורה, להבין מה שלומדים, ובאופן שיקנו מה שלומדים, ונראה לי שגם אברכים שאינם עוסקים בתורה כל היום, שהם בעלי בתים, ויש להם קביעות עיתים לתורה, שגם הם יש להם להיבחן על תלמודם, שמלבד חיוב לימוד התורה, יש חיוב ידיעת התורה, שצריכים לדעת התורה, כדי לדעת את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
בהזדמנות זו ברצוני לציין לשבח את חברת “לומדי תורה”, האברכים החשובים שיושבים בעצה נכונה ועושים פעולות כדי להעמיד לציבור שיעורים, חברותות וקביעות עיתים בקלויז’ן בכל אתר ואתר, זהו זכות עצומה, זכות הרבים, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, שיתברכו בכל מילי דמיטב בכל הענינים.
ועכשיו על עתה באתי, אנו רוצים לברך ולומר ברכת יישר כח גדולה, ואנו רוצים לבטא גודל הכרת הטוב לידידנו עוז, הרה”ג ר’ דוד לייבעל שליט”א, שיחד עם עוזריו זיכה אותנו, כהמשך לזיכוי הרבים הגדולה שלו של הרבצת התורה בישיבות, וגם המפעל הגדול שייסד, להרביץ תורה ברשת הכוללים, קובעי עיתים לתורה “אחוות תורה”, השי”ת יעזור שיזכה להמשיך במפעליו, להגדיל תורה ולהאדירה, שיוכל להוסיף ולהרבות ולהפיץ תורה ויראת שמים בין בני ישראל, ויתברך יחד עם משפחתו בכל מילי דמיטב בכל הענינים.
אחרון אחרון חביב, ראשי הכוללים וחברי הכוללים, השי”ת יעזור שיזכו להצלחה גדולה וברכה וסיעתא דשמיא, ללכת מחיל אל חיל בלימוד התורה ועבודת ה’, ויזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה וביראה ובשמחה, ושתהיה הברכה שרויה בביתם, בבני חיי ומזוני, מתוך שמחה ונחת והרחבת הדעת.
איתא מצדיקים שיש לחיות עם הזמנים של השנה, שבת זו הוא יום גדול – והרי כל שבת היא שבת גדולה – שחל בו יום כ”ג סיון, יום שמוזכר במגילת אסתר, ומובא בספה”ק שזמן שהוזכר בתורה יש לו משמעות גדולה, בכ”ג סיון נכתבו האגרות שניות, ונאמר בפסוק כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך, והיו צדיקים אומרים שמהפסוק הזה רואים שכבר אפשר להתחיל מיום זה לבקש לזכות בכתיבה וחתימה טובה, ושיתחיל שנה טובה ומבורכת. והשי”ת יעזור שיהיה ישראל נושע בה’ תשועת עולמים.
