עם סיומו של ספר שמות אנו לומדים את השלמת בניין המשכן על עמודיו ואדניו, קרסיו ויריעותיו, כל כלי המשכן ובגדי הכהונה, וכיצד לבסוף עומד משה רבנו ומברך את ישראל “יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נעם ה’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו”.
פסוק זה, המופיע בספר תהלים סוף פרק צ’ בסיומה של תפילת משה איש האלוקים, נאמר בכל מוצאי שבת לאחר תפילת ערבית. טעם הדבר הוא שאחר שיצאה השבת ואנחנו עומדים הכן לפני ששת ימי המעשה, אנו רוצים שיתברכו מעשי ידינו. מסיבה זו בשבוע שחל בו יום טוב לא אומרים ויהי נועם [או”ח רצ”ה ומשנ”ב שם].
המפרשים תמהו על הכפילות שבפסוק זה “ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו”, ומבארים שם, שבכל פעולה יש את הפועל, ויש את הדבר הנפעל. “מעשה ידינו כוננה עלינו” נסוב על הדבר הנפעל, שתשרה בו השכינה. “מעשה ידינו כוננהו” נסוב על פעולת העשייה, שאף היא תתברך ותיעשה כראוי.
ויש לתת טעם מדוע דווקא כאן חילק משה רבנו את ברכתו לשניים, ברכה על הפעולה וברכה על הדבר הנפעל, ומדוע לא די בברכה אחת שהמטרה הנעלה של בניית המשכן תצליח להגיע ליעדה.
יתכן לומר, שהנה אמנם בכל פעולה ופעולה שעושה האדם, בדרך כלל על פי דרך הטבע הפעולה אמורה לפעול את פעולתה ולהצליח למלא את יעדה, אך שונה הדבר בבניית המשכן. בבניין המשכן לא די רק בפעולה האנושית של איסוף החומרים ובניית המבנה. כל בר דעת מבין שבבניית בית לה’ “אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו”, אם ה’ לא יבחר להשרות את שכינתו בבית, לא יועילו כל מעשי האדם, יהיו אשר יהיו.
וכך מביא רש”י בפרשת שמיני על הפסוק “ויצאו ויברכו את העם” – אמרו ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל שבעת ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה רבנו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, לכך אמר להם זה הדבר אשר ציווה ה’ תעשו וירא עליכם כבוד ה'” עיי”ש.
מדי מוצאי שבת אנחנו עומדים ומכריזים שמה שפשוט וברור לנו בבניית המשכן, נכון גם כאשר אנחנו עומדים בפתחם של ששת ימי המעשה. אנחנו עומדים ומבקשים “מעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו”, אנחנו מאמינים בכוח ההשתדלות שלנו, אך יודעים נאמנה ש’הגזרה אמת והחריצות שקר’. בבית המקדש הפרטי שלנו, בחיי המעשה שלנו, אנחנו לא סומכים רק על עצמנו, אלא יודעים ומבקשים את השראת שכינת ה’ עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
הכותב הינו ראש הקהל בבית הכנסת ‘עטרת נוף’, הר נוף ירושלים
