כאשר אחי יוסף יורדים בשנית למצרים, עם בנימין, הם מסבים בביתו של המשנה למלך והתורה מתארת את סעודתם: “וישתו וישכרו עמו”. הגמרא במסכת שבת (קלט א) מדייקת מכך שעד אותו הזמן לא טעמו טעם יין. הסיבה שהם נמנעו משתיית יין עד כה מובנת. האח שהם מכרו למצרים אבד, ואביהם ממאן להתנחם. הם זוכרים היטב איך יוסף התחנן אליהם מתוך הבור, והסיפור הזה אינו נותן מנוח למשפחת יעקב. השאלה היא למה כעת הם כן שותים, והלוא אינם יודעים שהמשנה למלך הינו יוסף, וגם אם משום כבודו הם צריכים לשתות מעט יין, מדוע הם משתכרים, וכי צרת יוסף נפתרה? האם לא היה עליהם לחשוש שייכנס יין ויֵצא סוד מכירת האח, שעליו סיפרו שטרוף טורף? האם אין עליהם לשמור על דעה צלולה אל מול המושל שכבר הפיל אותם בכמה מוקשים?
בשביל להבין זאת יש להקדים כמה מילים על הרקע.
כאשר בני יעקב מסבים לסעודה בבית יוסף, הם שרויים במתח עצום. מהרגע הראשון, הכניס אותם המשנה למלך מצרים לתוך מערבולת שהם לא יכלו להבין את טיבה. הוא פתח מחדש את שאלת האח האובד, הוא אסר את שמעון והשאירו עמו במצרים, והוא הכניס להם חזרה את כספם באמתחותיהם. בלב התסבוכת נמצא סיפורו של בנימין. הם נדרשים להביא אותו ויעקב מסרב. במשך זמן רב הם נקרעו בין מצוקת הרעב מחד ובין חששו של יעקב להוריד את בנו האחרון מרחל; בין הרצון לשוב עם בנימין ולשחרר את שמעון, ובין אהבתו של יעקב לבנו הקטן אשר נפשו קשורה בנפשו.
כשהם יורדים בשנית, הבלבול רק מתעצם. בתחילה הם נקראים לאכול עמו לחם, והם בטוחים שהוא הולך כעת להתגולל עליהם על דבר הכסף המושב בפי אמתחותיהם, כדי לקחת אותם לעבדים. אך כשהם מגיעים לביתו הוא מרגיע את חששותיהם ואף משחרר להם את שמעון. בני ביתו מקבלים אותם במים, רוחצים את רגליהם ונותנים מספוא לחמוריהם. מצד אחד הם מוזמנים אחר כבוד לסעודה עם המשנה למלך, ומצד שני מניחים אותם בשולחן לבדם, בנפרד מהמצרים, כי תועבה למצרים לאכול עם העברים לחם. התחושה שיוסף יוצר אצלם היא שיש כאן משהו, והם אינם מצליחים להבין מהו. הם חוששים שבכל רגע העסק עשוי להשתבש, כפי שאכן אירע בסופו של דבר. השיא הוא כאשר המשנה למלך מושיב אותם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, ולא זו בלבד אלא שהוא נותן לבנימין – דווקא לו, לאח שעומד בלב הסערה – חמש ידות יותר ממה שקיבלו כולם.
מכל זה האחים אינם יכולים להסיק דבר, מלבד בלבול ומבוכה. האם האיש רוצה ברעתם או בטובתם? האם האיש לוטש את עיניו אל בנימין והאח הקטן שהם ערבו לו נתון בסכנה? מה פשר הסעודה הזו והידיעות הפלאיות של המשנה למלך? על כל זאת אין לאחים תשובה. מה שכן, האחים מזהים בסעודה המשונה הזו הזדמנות להתקרב אל המשנה למלך ואולי למנוע על ידי כך הסתבכות נוספת של המצב.
נראה שזו הסיבה שהם משתכרים. הם יוזמים קירוב־דעת עם המשנה למלך כדי להניא אותו מלחרוש עליהם רעות. הם מנסים לבטל את המחיצות בינו ובינם מתוך תקווה רחוקה שזה יועיל להם בהמשך וימנע סיבוכים נוספים מולו. החלטה זו של השבטים אינה מובנת מאליה. התורה מספרת לנו עליה כדי ללמדנו דבר חשוב. למרות כל הצרות שגרם להם, ועל אף שהוא אינו עברי כמותם – סברו האחים שהנכון הוא להתקרב אליו לצורך הצלת משפחת יעקב. בניגוד להפרדה הטבעית ששם מושל מצרים בין הסועדים – כאשר האחים לבדם, המצרים לבדם והוא לבדו – הם משתכרים עמו *יחד*, כמו שכתוב “וישתו וישכרו עמו”. ההפרדה כשלעצמה אינה ערך אצלם כמו אצל המצרים, שמסרבים בכל מחיר לאכול עם העברים לחם. אצל בני יעקב ההפרדה אמורה לשרת את הערכים הנעלים שבהם הם מאמינים, ובמקרה הנוכחי הם מבינים שהצלת משפחת יעקב מצדיקה את הסרת המחיצות, וכך הם נוהגים.
אי אפשר שלא להתייחס לנקודה נוספת. הבלבול הגדול שהאחים שרויים בו, המסרים השונים וההפוכים שהם מקבלים, המעברים החדים מאויב לידיד – כל זה מתבהר ברגע אחד של התגלות שבו המשנה למלך נחשף ואומר: אני יוסף!
בבת אחת הם מבינים סיפור שלם. אמתחות הכסף, עלילות הגביע, מאסר שמעון, הדרישה להוריד את בנימין, ההושבה שלהם לפי סדר הגילאים – כל חלקי הפאזל הופכים בין רגע לתמונה ברורה ומובנת. ללמדך, שהאדם ניצב לעתים במציאות מבלבלת. הוא אינו יודע מה ה’ מבקש לומר לו. אולם עליו לדעת שהכל הולך למגמה טובה אשר עתידה להתבהר בפניו. בקו הסיום הוא עתיד להסתכל על העבר ולהבין את תפקידו של כל מאורע ומאורע שעבר עליו.
