הלומד ה-2,000 הצטרף לפני כחודשיים לאחוות תורה. בחודש שעבר, פגשנו אותו בביתו כדי לשמוע מה הביא אותו להצטרף לאחוות תורה, איפה הוא נחשף אלינו ומה הוא חושב על הארגון. יצחק ביקש להישאר בעילום שם, לא חסר לו ששמו ותמונתו יתנוססו בראש כל חוצות, ולכן נקרא לו יצחק, “כפי שבודים” לטובת ראיונות כאלו.
“בראשית דברי אני רוצה להודות מעומק הלב לגאון הרב ר דוד לייבל שליט”א בשמי ובשם אלפי הלומדים ברשת הכוללים אחוות תורה, על היוזמה הנפלאה. לא כולם יכולים להבין, אך יש אנשים שעבורם זו ממש ‘הצלה’ במלא מובן המילה.
“אני נשוי קרוב לשבע שנים ולפני שנה יצאתי לעבוד”, מספר יצחק, “בא נאמר שגם קודם לכן לא הייתי מעורכי ה’מראי מקומות’ בכולל, אבל כן היה לי שייכות בלימוד. כיום, מכורח הנסיבות וטרדת עול הפרנסה אני בשוק העבודה, ומהיום שיצאתי לעבוד הרגשתי חסר. הייתי חודש בדף היומי אבל הרגשתי שזה לא זה, גם ניסיתי עם חברותא ולא בדיוק הלך. פה ושם למדתי לבד אבל… בקיצור, התחושה בגדול היא ניתוק. אתה לא שייך לכלום, אין ציבור שאתה משתייך אליו, וכמובן גם אין גמרא שאתה שייך אליה”.
ואז? איך הגעת לאחוות תורה?
“האמת היא שאני לא הגעתי לאחוות תורה. אחוות תורה הגיעה אליי”, אומר יצחק בחיוך, “יש פה בשכונה סניף של אחוות תורה. שמעתי על זה כבר מזמן אבל לא היה לי ברור במה מדובר, עד שראש הכולל פנה אליי. האמת שבתחילה קצת חששתי, היה נשמע לי כמו איזה שיעור דף היומי משופר, ואת זה כבר ניסיתי. לא זה מה שאני מחפש. אבל בכל זאת הוא לחץ, הבטיח לי שאופתע לטובה”.
ובאמת הופתעת?
“תקשיב, אני לא צריך לספר לך… יש פה קבוצה מלוכדת שמתאספת בכל ערב, ממש במסירות נפש בלי גוזמא. אנשים מגיעים בגשם שוטף, אחרי יום עבודה מתיש, חלקם ‘מדלגים’ על הביקור בבית ונכנסים ישירות לדף הגמרא, ואני חייב לומר לך שהאיכות של הלימוד היא שהפתיעה אותי. משתדלים ללמוד פה בעיון, בצורה מעמיקה ועם הבנה ברורה. זה קשה, קשה לאדם שמהבוקר בעבודה להגיע בסוף יום להיכנס לנושא, אבל החברים כאן לא מוותרים, וב”ה יש סיפוק גדול. יש את הראש כולל המסור שנותן את נשמתו להצלחתנו, ואנחנו מלאי הערכה על כך”.
ואיך כל זה משפיע עליך בחיי המעשה?
“יש כאן כמה נקודות שאני רוצה לציין”, אומר יצחק, “ראשית, אני באופן אישי, זה משפיע על היום שלי, זה נותן משמעות, תוכן, כשאתה קם בבוקר בידיעה שלא קמת רק בשביל ללכת לעבודה, הגמרא מחכה לך בסוף היום. ודבר נוסף, ואולי החשוב מכל: הבית. כל הבית שלי השתנה מאז התחלתי את הלימוד באחוות תורה, אי אפשר לתאר את ההשפעה. הכול-הכול מקבל מימד רוחני, משהו שונה. האמת שעד שיצאתי לעבוד לא הבנתי על מה מדברים, אבל לא נעים לומר, מהרגע שיצאתי לעבוד אני הרגשתי זאת היטיב, וב”ה אני חושב שאחוות תורה נותנת מענה בחלק הזה”.
איך בדיוק?
“זה מורכב מכמה דברים. אבל הדבר החשוב ביותר זה האווירה. אבא הולך ללמוד זה אווירה אחרת, הילדים יודעים שאבא חוזר מאוחר הביתה כי הוא לומד תורה, ולפעמים הם גם לא פוגשים אותו בגלל זה, זה גורם להם להעריך את התורה, כל השיח בבית הוא סביב זה. דבר נוסף זה השייכות, התחושה שאתה שייך למשהו גדול, כי ברגע שאתה יוצא לעבוד אתה פתאום מחפש את עצמך, מי החברים שלך, לאן אתה שייך. היום אני יודע בבירור לאן אני שייך”.
מה עם הקושי הטכני? הלימוד שלך בעצם הוא על חשבון עזרה בבית, לא?
“ברור שזה פעמים בא על חשבון העזרה בבית, אבל אני יכול לומר באופן חד משמעי, שאין לי שום נקיפות מצפון בעניין הזה… אשתי כל כך מדרבנת אותי ותומכת בי מאוד בעניין הזה, זה חשוב לה הרבה יותר משאבוא לעזור בבית. היא גם טוענת שהלימוד שלי נותן לה כוח לעבוד, ואני מאמין לה”.
לסיום יש לך איזה מסר להעביר לשאר החברים באחוות תורה?
“שכל אחד ידאג גם לחברים שלו, ויצרף כמה שיותר אנשים לדבר העצום הזה, זהו פרויקט עצום שלדעתי יכול לפעמים לחולל שינוי ומהפך שלם לכל הבית. אני בטוח שכל מי שלמד וגדל בעולם הישיבות מבין את גודל החשיבות של זה, ולכן כדאי שאחרים שעדיין לא שמעו על זה ידעו מכך ויצטרפו אף הם לאלפים שכבר שינו את חייהם.
“מי שאין לו סניף באזור מגוריו יתארגן עם קבוצה ויפנו לאחוות תורה, שם כבר יעשו את העבודה. בתקווה להצלחת כולנו. וכאן באמת המקום להודות ולהלל את הארגון הזה ואת העומד בראשו הרב לייבל שליט”א, על היוזמה ועל כל הפעילות העניפה ושיזכו להגדיל תורה ולהאדירה”.
