פעמים רבות אני עונה להורים ששואלים אותי על הרמה הרוחנית של בנם, שראיתי שהוא מתפלל טוב – אז הם יכולים להיות רגועים. וכשאני נשאל מה הקשר בין צורת התפילה למצב הרוחני של בנם, תשובתי היא שבמשך שנות התעסקותי עם בני נוער נוכחתי לראות שהתפילה היא כמו מד־חום. המד־חום עצמו איננו חם ואיננו קר, איננו חולה ואיננו בריא, אלא הוא מעיד על המתרחש בגוף האדם – כך התפילה מגלה לנו את המצב הרוחני של הנער (אצל בנות זה שונה!).
כשאדם בא לעשות קניין כדי למכור משהו, הוא צריך מעשה בפועל; בהקדש מספיק שאדם אומר בפיו “הרי זה הקדש”. לפה יש כוח בנושאי קדושה, בדומה למה שהידיים פועלות בכל ענייני העולם הזה. ככלל, לאדם יש יתרון על הבהמה בכוח הדיבור שלו, והיהודי ניצב בדרגה מעל כל זאת מתוקף היותו יהודי שקיבל על עצמו בכוח הפה את התורה. לכן לפה יש שימוש ייחודי, ולכך ישנם דברים בתפילה שאם לא הוציאם בפיו – זו תפילה שספק אם יוצאים בה ידי חובה.
היוצא מהפה, מעיד על האדם לטוב ולמוטב. הדיבור הוא תרגום מעשי של עולם המחשבה המודע והלא־מודע. ידועה האמירה “מילים בונות עולם”. אכן, על ידי דיבור שמבטא את העולם שאחרי עולם המחשבה, אדם יוצר עולמות בדיבורו וכך יכול גם להחריב עולמות.
ולא רק בנושאי בין אדם למקום, אלא עוד יותר בנושאי בין אדם לחברו: ניתן לבנות בדיבור, עולמות של ידידות וטוב. וניתן לבנות עולמות של שנאה ורוע, עד שהדיבור שלו גרוע מבהמה. הוא יכול להיות מנהיג ואיש דגול, הוא יכול להיות איש בעל השפעה במקומות שונים, אבל הוא פספס דבר אחד חשוב – את הדבר שמבדיל בינו לבהמה, כוח הדיבור.
אחד האירועים המרגשים שכל ילד יודע לספר מפרשת־השבוע, הוא סיפור פתיחת פי האתון. ללא ספק אירוע היסטורי וייחודי, אך כידוע, תורת האמת שלנו איננה מספרת סיפורים חסרי מטרה על אף שהיו עוצמתיים ומיוחדים. כל עוד אין בהם לימוד הלכתי או מוסרי לדורות, הסיפור אינו מופיע בתורה.
הרש”ר הירש בפרשתנו (פרק כב פסוק כח) עומד על נושא זה: “ויפתח וגו’. איש זה היה בעל שאר רוח וניב שפתיים, אך תאוות ליבו ותשוקותיו השפלות העבירו אותו על דעתו ומשלא היה ראוי לכשרונו הרוחני, חנן ה’ את דעת הבהמה ואת דחף התחושה המוצדקת של הבהמה והעניק לה את מתת הדיבור האנושי. באותה שעה גם הכין את לב האיש למה שצפון לו בחיק העתיד. הנה הוא ניחן בדיבור אנושי נמלץ, ואף על פי שלא היה ראוי למתת אלקים זו ועד כה ניצל אותה לרעה, הרי עתיד הדיבור האנושי שבפיו לעמוד בשירות המאמר האלוקי, והוא – בניגוד לרצונו – יעשה את פיו שליח לבשורת האמת האלוקית. מי שנותן שפה לבהמה יוכל לשים את דברו גם בפי בלעם”.
מהיום, אם אתם שומעים משפט של שנאה, משפט של רשעות, משפט של קיטוב, מילים שכל מטרתם היא מחלוקות – אל תיבהלו! הביטו היטב, יתכן מאוד שלא האיש ההדור העומד לצידכם הוא מדבר אתכם, אלא בהמתו שלידו או הבהמה שבתוכו שאבדה שליטה ורסן.
