זכינו להתחיל השבוע את מסכת בבא קמא הפותחת את סדר נזיקין. המנהג כיום במערכות החינוך הוא להתמקד בלימוד מסכתות ופרקים מסדר נזיקין בגילאי הילדות והבחרות. את לימוד הגמרא מתחילים בפרק ‘אלו מציאות’ שבמסכת בבא מציעא, ולאחריו לומדים פרקים אחרים שרובם המוחלט מסדר נזיקין. הבחירה הזו קשורה ככל הנראה לדברי רבי ישמעאל בסוף מסכת בבא בתרא (קעה:) “הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן”. יש לעיסוק בדיני ממונות פוטנציאל להפוך את הלומד בהן לחכם יותר.
כדאי לשים לב כי לשונה של המשנה מורה כי העיסוק בדיני ממונות ‘מחכים’, יש להם פוטנציאל להביא ‘להתפתחות השכל ולהחכימו’ (לשון החפץ חיים בהקדמה לחיבורו ‘תורה אור’), זאת בשונה מסדר קדשים שנקרא בגמרא (שבת לא.) “חכמה זה סדר קדשים”. כלומר, סדר קדשים קרוי חכמה, אך הדרך להתחכם היא לימוד סדר נזיקין.
ניתן להמשיל זאת ללימוד מקצועות שונים, לימוד רפואה הוא חכמה, שכן לעמוד בלימודי רפואה בהצלחה יש צורך בכישורים גבוהים. לעומת זאת, לימודים של מקצועות אחרים (מתמטיקה, פסיכולוגיה, וכדומה) הם לימודים שמחכימים את האדם.
רמז לדברי רבי ישמעאל על הקשר בין עיסוק בדיני ממונות לבין חכמה, ניתן למצוא בבקשתו המפורסמת של שלמה מאת הקב”ה (מלכים א, פרק ג). אנו זוכרים כי שלמה ביקש ‘חכמה’, אך למעשה שלמה ביקש “לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע, כי מי יכול לשפוט את עמך הכבד הזה”. התשובה של הקב”ה לבקשתו של שלמה היא “ונתתי לך לב חכם ונבון”. שכן היכולת לחרוץ משפט בויכוחים שבין אדם לרעהו דורשת חכמה ייחודית.
הייחודיות של מקצוע דיני הממונות נובעת מכך שעל אף פרשיות התורה של דיני נזיקין, נותר מקום רב לשכל האנושי ולסברה האנושית. התפארת ישראל (ב”ב פרק י) מנסח זאת בחריפות “שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נחלה בלי מצרים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעגלה המלאה לה עמיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק אחד, באמרה: בצדק תשפט עמיתך”. התפארת ישראל בהמשך דברים מדגיש שמצב זה נכון גם כעת – אחרי הסוגיות המפורטות במשנה ובגמרא.
סוגיית הפתיחה של בבא קמא שלמדנו השבוע הדגימה לנו זאת היטב. על אף שהתורה כתבה פרשיות קצרות העוסקות במקרים קונקרטיים של נזק, התנאים והאמוראים פיתחו מתוך הפסוקים הללו תיאוריה רחבה של כל דיני הנזיקין.
יתרה מכך, למדנו כי יש להעמיק מעבר לרובד הגלוי של הנזק. את הנזקים יש לסווג לפי תכונות עומק (יש הנאה להיזקה, כוונתו להזיק, וכדומה) ולא להתמקד ברובד החיצוני של הנזק, האם הנזק נעשה בשן או בקרן. יהי רצון שנזכה ללמוד את סדר נזיקין כולו מתוך יישוב הדעת ורוגע.
