בסוף ספר “רוח חיים”, פירושו הנודע של רבי חיים מוולוז’ין למסכת אבות, הודפס קונטרס קטן שהוציא רבי אברהם צבי הירש קצנלבוגן, מאבותיה הליטאיים של משפחת קצנלבוגן הנודעת. בחיבור זה הוא אסף אמירות שונות, בנושאים שונים ומגוונים, מרבותיו תלמידי הגאון מווילנה, רבי חיים מוולוז’ין ורבי אברהם דנציג בעל ה”חיי אדם”.
נתעכב על משפט קצר שהוא מביא בשמו של רבי חיים מוולוז’ין, שיכול ללמד אותנו הרבה על היחס למעשה הקרבנות, הנראה לרבים מנותק לגמרי ממציאות חיינו בדורות המודרניים ומאיך שאנו תופסים כיום את עבודת ה’.
הוא כותב כך (באות י”ז): “ועל תפילה בלא כוונה אמר (ר’ חיים וולוז’ינר. נ.פ.), אם אינה נחשבת כקרבן שיש בה נפש, נחשבת למנחה שאין בה נפש”.
אנו רגילים להעריך את מעשי המצוות ועבודת ה’ שלנו, ודי בצדק, על פי ההשפעה שלהם על הליכותינו ואישיותנו. אם עשיתי צדקה, הפכתי לאדם טוב יותר. אם אכלתי מצה, הפכתי לאדם מאמין יותר. אבל הרב קצנלבוגן קורא לנו למדוד את עבודתנו במדד נוסף. הקרבה.
לקרבן יש נפש, ולכן בהבאתו והקרבתו לה’ אני מסוגל לדמיין כי את גופי אני מקריב. את דמי, לו הייתי יכול, הייתי מזה על קרנות מזבח קיום רצון ה’. אבל למנחה אין נפש, ומה נותר לו למקריב המנחה לכוון? איך הוא יכול לדמות את עצמו לערימה של קמח?
אז זהו, שלא נדרש ממך להגיע להתרגשות גדולה או לחוויה רוחנית מיוחדת, אלא להקריב את עצמך. היה לך קמח, או משאב גשמי אחר, יכולת להשתמש בו לצרכיך, ובחרת להפנות אותו לעבודת ה’. יש לך במה להתגאות! מרצונך החופשי באת אל המקדש, הבאת אתך קמח שיכל לגרום לך להנאה, והקרבת אותו לטובת השראת השכינה בישראל! אולי לא כיוונת כל כך, אולי לא התרגשת בכלל, אבל הקרבת מעצמך, מממונך, בלא שום כוונת רווח, רק כי הבנת שתעלה בכך נחת רוח לפניו.
ולענייננו, תפילה בכוונה היא חוויה רוחנית שלא תסולא בפז, שיכולה להפוך את האדם למאמין יותר ולקרוב יותר לה’. אבל גם המתפלל בלא כוונה בחר בחופשיות להשקיע זמן, אנרגיה, קשב ופניות, לטובת פעולה שלא תצמיח לו תועלת חומרית כלשהי, אך ורק כי הוא רוצה לעשות את רצון הבורא.
שיעור תורה הוא מעמד שיכול לקדם את האדם בידיעת התורה, להכניס בו רגשות אמונה וביטחון, ולעיתים נדירות אף לשנות חיים. אבל גם אם באת ונמנמת, גם אם באת והיית מפוקס רק למחצה, הרי הקרבת מנחה! את השעות שאחרי יום עבודה רצוף, אותם התחשק לך לבלות על ריקליינר, בחרת להעביר על ספסל העץ בבית המדרש, בלא ששום תועלת גשמית תופק לך ממנו, רק כי כך רצה ה’.
וזה מה שחשוב.
הכותב הינו ראש קהל ‘היכל התפילה’, רמת בית שמש ג’
