בין פסח לעצרת

אין על החופים של סיני, כך אומרים. הצבע של המים, החופים, המרחבים.

אז מה היה כל כך דחוף אחרי 210 שנים של עבודת פרך לרוץ להר סיני? למה לא לקחת כמה ימי חופשה בדהב, להירגע קצת בנואיבה? בשביל לענות על השאלה הזו צריך לצלול למשמעות העמוקה של החופש, או אולי: החירות.

אין לך בן חורין, קובעים חז”ל, אלא מי שעוסק בתורה. קשה להבין. ניתן להניח שהתורה מעניקה לנו חיי נצח בגן עדן, ברכת ה’ בעולם הזה, אבל איך עם תרי”ג מגבלות איסורים וציווים ניתן לדבר על חירות? צידה השני של השאלה הזו הם הסיפורים המצמיתים על יהודים שחגגו חירות בבתי אסורים מכל סוג ובכל תקופה, גם בסיביר, גם באושוויץ. נראה שיש חירות שתקפה גם במקומות אלו, חירות שאולי אנחנו לא מבינים.

הפילוסוף ישעיהו ברלין מדבר במסה המפורסמת על שני מושגים של חירות: חירות מ- וחירות ל-.

בקצרה, ישנה חירות מהכלא, ממדי האסירים וממסדרי הזיהוי. אדם שיוצא לחופשי משעבוד כזה בהחלט עבר צעד גדול בדרך לחירות. זוהי חירות מ-, אבל היא לא מספיקה. תתארו לכם אסיר שיוצא מהכלא ומגלה שהוא באי בודד. תתארו לכם אדם מובטל. הם חופשיים לכאורה, בדרך מאוד מוגבלת.

החירות השניה, אומר ברלין, היא החירות ל-. החירות לפעול, לממש, ליצור, להשפיע, לחולל. החירות הזו חשובה הרבה יותר. כעת, תתארו לכם אדם בעל מוטת השפעה רחבה, מנהל מפעל גדול, טייס במטוס קרב, משהו. דמיינו אלו מגבלות מוטלות עליו, איזו אחריות כבדה, אלו זהירות ומחשבה הוא צריך לנקוט בכל החלטה, דווקא בגלל שאפשרות ההשפעה שלו נרחבת כל כך. כעת, דמיינו את המובטל ההוא עושה מה שבא לו, ישן וקם, אוכל ושותה, הולך וחוזר, חירות מוחלטת? לא, הוא לא חופשי לעשות משהו בעל ערך, הוא לא חופשי ליצור, הוא מוגבל מאוד, הוא ממש אסיר בתוך המרחב הלא־משמעותי שלו.

אנשים משקיעים חיים שלמים בשביל האפשרות לפעול. בעבודה למשל, כמה שנים של לימודים, של הכנה? כמה שנים של פנסיה? ימי מחלה, מלחמה, משבר בענף?

התורה מעניקה ליהודי חירות מוחלטת של פעולה, של משמעות, של צבירת ערך מימוש עצמי ויצירה. בילדות ובזקנה, במלחמה ובשלום, בטוב וברע. אין פיטורין, אין משבר בענף, אין ימי חופש, 360 מעלות, 365 ימים בשנה, 120 שנה, גם בפנסיה, גם בחופשה, גם באושוויץ.
בפסח יצאנו מהמיצר, חירות מ- חירות חלקית מאוד, ומיד התחלנו לספור את הימים ולרוץ לכיוון הר סיני, שם קיבלנו את הג’וב הגדול שלנו, את ספר ההנחיות המופלא שמעניק לנו משמעות בכל זמן, הנחיות בכל מצב, ובעצם את החירות ל-, החירות הגדולה שלנו.
שנזכה לקבל תורה באהבה.

הכותב הינו ראש קהילת ‘אחוות תורה’ בשכונת טלביה, ירושלים