בתחילת הפרשה נאמר “ואלה שמות בני ישראל” – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים – שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: (ישעיהו מ כו) “המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא” (שמות רבה).
וכמו כן בני ישראל בספר בראשית (כב יז; כח יד) נמשלו לעניין ברכת ריבוי הילודה, לשלושה דימויים: ככוכבי הארץ, כחול הים וכעפר הארץ. כך נאמר שם: כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃ וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
מדוע בחר השם יתברך דווקא בדימויים אלו לתאר את גודלה וריבויה של האומה הישראלית ומהו המסר שאפשר להפיק מזה לחיים שלנו כיום?
נראה לבאר כי ברצף התגובות ורמת החוסן וההתמודדות שלנו כבני אדם עם אתגרי החיים, יש לנו שלושה מצבים:
הראשון: אדם מגיב לאתגר בעוצמה ופרו-אקטיביות, מגלה אור מיוחד מתוך החושך, כמו הכוכבים המאירים בלילה.
השני: אדם מגיב לאתגר בהצבת גבול ושמירה על הקיים כמו החול שמציב גבול לגלי הים וכמו שנאמר (ירמיהו ה כב) “הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה’ אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם”.
השלישי: אדם נופל ונשבר ומתרסק כתוצאה מהאתגר אבל אחר כך מתוך המשבר מצמיח מתוכו איכויות חדשות, פרחים ופירות נפלאים, כמו עפר הארץ.
אז בכוונה עמוקה ועל מנת לתאר את מאפייני החוסן הייחודיים של כלל ישראל, בחר ה’ יתברך בדימויים אלו דווקא לתאר את ברכת הריבוי שלנו.
אנו נמצאים בתקופה מאתגרת הן מחמת עומק האתגרים הן מחמת ריבויים והן מחמת משך הזמן הארוך עמו האומה והחברה שלנו נאלצת להתמודד.
חשוב לזכור שלכל תגובה יש מקום ולא תמיד אפשר להיות ‘כוכב’ ואז כדאי וראוי לשמוח גם אם התנהגנו כמו ‘חול’ ורק שמרנו על עצמנו ועל הגבולות שלנו.
וגם להיות ‘חול’ לא תמיד אפשרי ולפעמים מה שאנו יכולים זה להיות ‘עפר’ וגם זה בסדר, ליפול למטה ולהמתין בסבלנות ובדומיה עד שמשהו יצמח מזה.
יש מקום לכל סוג התמודדות-תגובה-ודרך שלנו מול האתגרים המרובים המורכבים הרב-מערכתיים והמתמשכים אותם אנו חווים כעת.
דגש נוסף: אדם שהתרגל בשגרה להתמודד כמו ‘כוכב’ מול אתגרים, שמאיר לאחרים ולעצמו את החושך, חשוב שיפנים שמותר לו במערכה כזו גם להיות ‘חול’ או אפילו ‘עפר’. זה יהודי, זה אנושי, זה בסדר וראוי לפעול בכל מצב וסיטואציה מהנקודה האותנטית השייכת לנו באותו רגע.
נ.ב. תודה לרננה שפירא שדלתה את המרגלית היקרה מתורתו של הכלי־יקר והעניקה את הרעיון לפתח את דבריו למושג טיפולי מחזק.
