הרב דוד לייבל

הגות בפרשה

תוכחת משה בספר דברים מלמדת לדורות שהציבור צריך לבקר את עצמו ואת דרכיו; זהו תנאי הכרחי לתיקון והתקדמות, וכלי מחזיק ברכה לשנה החדשה

הגות בפרשה

הדבקות בתלמידי חכמים היא אמצעי לדבקות בה' והיא אמורה להוביל לשינוי המעשים, לכן חשוב לדבוק בתלמיד חכם שמעשיו מתוקנים

הגות בפרשה

המצווה להביא ביכורים למקדש היא הזדמנות לספר מחדש את סיפור כניסתנו לארץ

הגות בפרשה

טשטוש ההבדלים בין האיש לאישה מוגדר בתורה כ"תועבה" שכן הוא מוביל לנטישת התפקיד הייחודי שהוטל על כל אחד מהם

הגות בפרשה

כיצד השוחד מעוות שיקול דעת בכל תחומי החיים, ומדוע עלינו להיזהר מ"שוחד" בהחלטותינו האישיות

הגות בפרשה

איסור ההתגודדות והקרחה מתנגד לזלזול בגוף ובחיי העולם הזה; תפקידנו בעולם כבנים לה' מעניק ערך לגופנו ולחיינו הארציים

הגות בפרשה

ההקפדה על המצוות ה'קלות' היא תנאי יסודי בברית עם ה' וביטוי עמוק ליראת שמים

הגות בפרשה

מעלת הלוחות השניים והתאמתם למציאות האדם, לעומת המדרגה האידיאלית של הלוחות הראשונים

הגות בפרשה

העיקרון של "דרכיה דרכי נועם" מלמד כי אם נראה שהדרך היחידה לממש את רצון ה' היא באלימות, אות הוא שאין זה באמת רצונו

הגות בפרשה

שני דברים יש ללמוד מטענות משה לבני גד ובני ראובן: על חובת האחווה ועל השלכות מעשיו של שבט אחד על העם כולו

הגות בפרשה

הציווי למשה לעלות אל הר נבו ולהשקיף על הארץ מלמד ששכרו האמיתי של המנהיג הוא מילוי השליחות, גם אם המנהיג עצמו לא יקצור את הפירות

הגות בפרשה

ברכת בלעם מלמדת כי דווקא המתח בין האוהלים השונים הוא מקור הברכה

הגות בפרשה

חטא מי מריבה לא היה כה גדול, אך הוא חשף פגם מסוים ביחסו של משה לבני ישראל שמחמתו הוא לא יכול היה להכניסם לארץ

הגות בפרשה

מדוע חוששים בני ישראל מכך שהקרב אל משכן ה' מת, ומפני מה הוטלה האחריות על כך על הכהנים

הגות בפרשה

לאחר חטא המרגלים, עם ישראל שב בתשובה. דחיית תשובתם מלמדת אותנו תובנה חשובה על תהליך התשובה הראוי

הגות בפרשה

מדוע לא חשש משה מנבואתם של אלדד ומידד, ומה הייתה תשובתו לחששות שהביעו הנער ויהושע בן נון?

הגות בפרשה

המבקש לקבל על עצמו נזירות חייב ביתר שאת להבין שהתורה איננה סותרת את החיים

הגות בפרשה

תהליך התהוותו של עם ישראל מלמד שרק בהתאחדות תחת הנהגה אחת נוכל לממש את ייעודנו להיות עם ה' בארץ ישראל
דילוג לתוכן