תוכחת משה בספר דברים מלמדת לדורות שהציבור צריך לבקר את עצמו ואת דרכיו; זהו תנאי הכרחי לתיקון והתקדמות, וכלי מחזיק ברכה לשנה החדשה

הדבקות בתלמידי חכמים היא אמצעי לדבקות בה' והיא אמורה להוביל לשינוי המעשים, לכן חשוב לדבוק בתלמיד חכם שמעשיו מתוקנים

המצווה להביא ביכורים למקדש היא הזדמנות לספר מחדש את סיפור כניסתנו לארץ

טשטוש ההבדלים בין האיש לאישה מוגדר בתורה כ"תועבה" שכן הוא מוביל לנטישת התפקיד הייחודי שהוטל על כל אחד מהם

כיצד השוחד מעוות שיקול דעת בכל תחומי החיים, ומדוע עלינו להיזהר מ"שוחד" בהחלטותינו האישיות

איסור ההתגודדות והקרחה מתנגד לזלזול בגוף ובחיי העולם הזה; תפקידנו בעולם כבנים לה' מעניק ערך לגופנו ולחיינו הארציים

ההקפדה על המצוות ה'קלות' היא תנאי יסודי בברית עם ה' וביטוי עמוק ליראת שמים

מעלת הלוחות השניים והתאמתם למציאות האדם, לעומת המדרגה האידיאלית של הלוחות הראשונים

העיקרון של "דרכיה דרכי נועם" מלמד כי אם נראה שהדרך היחידה לממש את רצון ה' היא באלימות, אות הוא שאין זה באמת רצונו

שני דברים יש ללמוד מטענות משה לבני גד ובני ראובן: על חובת האחווה ועל השלכות מעשיו של שבט אחד על העם כולו

הציווי למשה לעלות אל הר נבו ולהשקיף על הארץ מלמד ששכרו האמיתי של המנהיג הוא מילוי השליחות, גם אם המנהיג עצמו לא יקצור את הפירות

ברכת בלעם מלמדת כי דווקא המתח בין האוהלים השונים הוא מקור הברכה

חטא מי מריבה לא היה כה גדול, אך הוא חשף פגם מסוים ביחסו של משה לבני ישראל שמחמתו הוא לא יכול היה להכניסם לארץ

מדוע חוששים בני ישראל מכך שהקרב אל משכן ה' מת, ומפני מה הוטלה האחריות על כך על הכהנים

לאחר חטא המרגלים, עם ישראל שב בתשובה. דחיית תשובתם מלמדת אותנו תובנה חשובה על תהליך התשובה הראוי

מדוע לא חשש משה מנבואתם של אלדד ומידד, ומה הייתה תשובתו לחששות שהביעו הנער ויהושע בן נון?

המבקש לקבל על עצמו נזירות חייב ביתר שאת להבין שהתורה איננה סותרת את החיים

תהליך התהוותו של עם ישראל מלמד שרק בהתאחדות תחת הנהגה אחת נוכל לממש את ייעודנו להיות עם ה' בארץ ישראל