מגדולי תלמידי החכמים בספרד בדורו, ראש ישיבה, פוסק הלכה, ובעל ידע בפילוסופיה. תלמידו של הרי"ף, חבר לרבי יוסף אבן מיגאש, רבו של הראב"ד הראשון, ומושא משוררי בני דורו
חיבורו המפואר של האבן עזרא 'אגרת השבת' סוֹכֵם את דמותו הכבירה, ומלמד שידיעותיו בחכמת המדע נוצלו להאדיר את כבוד התורה, ולחזק את היהדות בעידן של תמורות. מאמר רביעי ואחרון בסדרה
עיון במקורות המנהג מנפץ את התפיסה שהתיקון נועד רק למי שאינם תופסי תורה, ומיישר קו לימוד אחיד בין בעלי תורה מובהקים למי שתורתם עם מלאכה. התמסדות המנהג בקרב קהילות הספרדים והתפשטותו בקרב כלל ישראל, מעיד על ליבת הגישה לפיה לכל יהודי חלק בתורה
נדודי ראב"ע הכתירוהו בתואר 'רבי אברהם הספרדי' על שם הפצת חכמת יהדות ספרד בארצות אירופה. במסעו התיידד עם גאוני הדור, הרחיב גבולו בשומעי לקח, ושם נטע את יצירותיו המכהנות פאר עד עצם היום הזה
בין ספרד המוסלמית וצפון אפריקה, לאיטליה פרובנס צרפת ואנגליה, נדד ראב"ע (1089–1164) והאיר באור יקרות את תקופת תור הזהב. לצד קדושתו וגדלותו בתורה, היה משורר, בלשן, פילוסוף, אסטרונום ואסטרולוג
נמשיך לעסוק במשנת רבינו הרמב"ם, ובהטמעתה בקרב סובביו. רבי יוסף בן יהודה אבן עקנין נחשב לתלמידו ומקורבו, וגם הוא לצד גדולתו העצומה בתורה, היה פילוסוף, רופא ומשורר
במאמרנו הקודם שהתארח במדור "הצצה היסטורית" סקרנו את גישתו של הרמב"ם ביחס לעיסוקו כרופא. במאמר זה נביא מחייו של בנו רבי אברהם שהיה נחשב ממשיך דרכו בכמה היבטים, כשהצד השווה שבהם הוא עשיית התורה קבע והמלאכה עראי.
