לפי זה יש להבין, מדוע נקבעו דווקא ימים אלו, האמורים להיות ימים של שמחה והכנה ליום הגדול יום מתן תורה, לימי אבלות ועצב? מה המשמעות של פטירת תלמידי רבי עקיבא שנקבעו כימי אבלות לדורות, מה שלא מצאנו בהרבה מקרים אחרים?

וביותר יש להבין, הכיצד דבר זה תורם להכנה שלנו למתן תורה? הרי יסוד גדול בעבודת השם הוא השמחה, "עבדו את ה' בשמחה", ואם כן מדוע לקבוע דווקא את ימי הספירה לימים של אבלות?

אם נתבונן קצת בסיפור של רבי עקיבא ותלמידיו, יש בו דבר מפעים: בכל יום נפטרו לו מאות תלמידים, כל מפעל חייו יורד לטמיון מול עיניו. 24,000 תלמידים שהיו יקרים לו כבנים, כולם נפטרים תוך זמן קצר.

כל אדם אחר היה נכנס לדיכאון או אפילו יורד מדעתו מרוב עצבות, אך לא רבי עקיבא! הוא קם בכוחות מחודשים, ממשיך לחפש עוד תלמידים ללמד, וכך מחמשת התלמידים שנותרו הוא זכה להעמיד שוב את התורה על תילה.

רבי עקיבא, מהאסון הגדול שאירע לו, משדר לנו את סוד ההצלחה בחיים. אסור אף פעם להתייאש, לא משנה מה קרה, צריך תמיד לקום ולנסות שוב.

אותו רבי עקיבא אף הצליח לנחם את חבריו כאשר ראו שועל מהלך בקודש הקדשים. הוא הצליח לראות דווקא את הנחמה והתקווה לימים טובים יותר.

לכן קבעו לנו חז"ל דווקא בימים אלו של ההכנה לקבלת התורה להיזכר בסיפור הזה של רבי עקיבא ותלמידיו. גם אם הדרך רצופה בקשיים וניסיונות, צריך תמיד להסתכל קדימה ולא להתייאש. גם אם נופלים מדי פעם, חייבים לקום ולנסות שוב.

כך זוכים לקבל את התורה!

יהי רצון שנזכה להפנים את המסר הזה שלימד אותנו רבי עקיבא, ולנצל את ימי הספירה להכנה אמיתית לקראת מתן תורה.

הכותב הינו ראש קהילת 'היכל התפילה' רמב"ש ג'

הפוסט ימי אבלות כהכנה לקבלת התורה הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

בשלמא פרשת זכור – מצוות מחיית עמלק, מובנת חשיבותה. גם פרשת פרה אדומה סמל הטהרה של עם ישראל, או פרשת החודש המדברת על גאולת מצרים ומבשרת על בואו של חג הפסח ניתן להבין, אבל פרשת שקלים המתארת את אופן ספירת עם ישראל, זהו לכאורה עניין פעוט וזניח ובוודאי שלא אמור לקבל את הבמה המכובדת של אחת מארבע הפרשיות המיוחדות.

בביאור עניין זה, ראשית יש להבין את מהות עניין ספירת עם ישראל.

מצד אחד אנו מוצאים את מושג האחדות כדבר מרכזי בעם ישראל וכפי שמובא בחז"ל שבני ישראל קיבלו את התורה כאיש אחד בלב אחד. כלומר שאין מקום ליחיד ולפרט אלא רק לציבור כולו כיחידה אחת (וכמו שמצינו שדוד המלך נענש על כך שמנה את עם ישראל ולכן אירעה מגפה גדולה בימיו).

ומאידך אנו מוצאים בתורה אריכות רבה בכל הנוגע לספירת עם ישראל, כל שבט ושבט בנפרד, חלק נרחב מאוד של חומש במדבר מוקדש לתיאור ההפרדה בין השבטים, כל אחד תחת דגל אחר ובנחלה אחרת.

עלינו להבין האם המניין והפרט הוא הדבר העיקרי או שמא דווקא החיבור והאחדות של כל העם כיחידה אחת.

בפרשת שקלים התורה מלמדת אותנו שהדרך למנות את עם ישראל הוא באמצעות חצי שקל. מדוע לא שקל שלם? אלא הצורה מלמדת אותנו מהי הדרך הנכונה.

בוודאי שיש חשיבות רבה לכל יחיד ויחיד. לכל אחד יש משימה שונה בחיים והוא צריך למלא את ייעודו האישי ולהגשים את הפוטנציאל שלו באמצעות כל הכלים שברשותו. אך יחד עם זאת, עליו גם להכיר בכך שהאדם לצידו הוא חשוב בדיוק כמותו וגם לו יש משימה ייחודית ופוטנציאל להגשים.

ואף אם לפעמים נדמה לו שהייעוד שלו הוא נעלה וחשוב יותר, עליו לדעת שבסופו של דבר החשיבות של כל אחד ואחד הינה זהה, באותה דרגה: חצי שקל. אף יחיד אינו שווה שקל שלם.

כעת, כשהבחירות מאחורינו, חשוב לזכור זאת ולנסות לאחד את השורות בכך שנכיר במעלותיו של האחר למרות השוני.

אנו צריכים את כולם יחד, בכדי להשלים את הפאזל של עם ישראל.

הכותב הינו ראש קהל 'היכל התפילה', רמת בית שמש ג'

הפוסט השלם גדול מסך חלקיו הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.