בראש חודש סיוון באו ישראל ועמדו כנגד הר סיני. התורה מציינת זאת באופן מיוחד, ומהתבוננות בפסוקים נראה שאכן קבלת הברית נעשתה ביום הזה, ואילו למתן תורה הייתה תכלית אחרת
העלאת עצמות יוסף נזכרת בד בבד עם היציאה ממצרים, והיא אף נעשית על ידי משה. עיון בפסוקים מגלה שלולי צוואת יוסף להעלות את עצמותיו, לא היה משה מצליח להוציאם ממצרים
משה מסרב להנהיג את ישראל. סירובו לא מעיד על ענווה בלבד. מאחורי הסירוב מונחת הבנה שהנהגת עם ישראל צריכה להיות על ידי מי שיכול לרדת אל העם ולהבין את שפתו. והקב"ה, כפי הנראה, מסכים עם הנחה זו
גם יעקב וגם יוסף משביעים על ערש דווי שלא ישאירו אותם במצרים, אלא שיעקב מבקש להיקבר עם אבותיו ואילו יוסף מבקש שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל. התבוננות בהבדלים אלו תלמד על המטרות השונות שהם ביקשו להשיג
לאחר ששילח את יצחק, אבימלך מחזר אחריו כדי לכרות עמו ברית. משהו באמצע גרם לו להבין: יצחק אמנם צועד בדרכו של אברהם, אך הוא בוחר בה בעצמו והצלחתו נובעת מאישיותו שלו
אברהם רוצה שיצחק יינשא וינחל את הארץ. תשובת אברהם לשאלת אליעזר, האם להוציא את יצחק לחוצה לארץ, מלמדת אותנו שההשתקעות בחוצה לארץ טומנת בחובה סכנה גדולה יותר אפילו מסכנת ההתבוללות עם נשות כנען