יום אחד, בעיצומו של יום עבודה שגרתי, נפתחה דלת חנותו של ר’ שרגא פייבל ופנימה צעד סוחר יהודי מעיר אחרת, עם הבעה נרגשת על פניו. הוא ניגש היישר לדלפק, לחץ את ידו של ר’ שרגא פייבל בחום ופתח בלי אריכות מילים: “באתי במיוחד מרחוק כדי לעשות אצלך עסקה גדולה. שמעתי שאתה הסוחר המומלץ ביותר בתחום העורות. אני צריך כמות עצומה של עורות איכותיים בדחיפות, בשביל פרויקט תפירה חשוב לצבא. אני מוכן לשלם במזומן ולקחת הכל היום. רק אנא, תן לי הנחה משמעותית, לאור הכמות הגדולה במיוחד שאני קונה”.

ר’ שרגא פייבל קיבל את פניו של הסוחר בחביבות, אך לא מיהר להסכים לבקשתו. הוא התבונן בו ברוגע ואמר בקול שקט אך החלטי: “אני מוכן למכור לך כל כמות של עורות שתרצה, וב”ה יש לי מספיק מלאי איכותי כדי לספק את צרכך. אבל דע לך שיש לי כלל ברזל – אני קובע מחיר הוגן לסחורה, שמשאיר בידי רווח קבוע של אחוז מסוים, ואני לא מוריד ממנו. לעולם אינני עומד על המקח או נותן הנחות, לא משנה מי הקונה וכמה הוא רוצה לקנות. זה המחיר, קח או לֵך”.

עיניו של הסוחר נפערו בתדהמה. “אבל אדוני! מדובר בעסקת ענק, בסכומי עתק! בוודאי מגיע לי איזה אחוז הנחה, ולו סמלי! כך נהוג בכל מקום”.

אך ר’ שרגא פייבל נשאר איתן בעמדתו. הוא חייך אל הסוחר וענה בנועם: “אני מבין את ציפיותיך, אבל זה פשוט לא איך שאני עובד. המחיר שלי הוגן, לא גבוה ולא נמוך מדי, וכך אני מוכר לכולם. זה עיקרון מסחרי ומוסרי כאחד מבחינתי. אם זה לא מתאים לך, אתה מוזמן לנסות לקנות במקום אחר, יש עוד סוחרי עורות טובים בעיר”. הוא שלף גיליון ועט, רשם במהירות כמה שמות וכתובות והגיש לסוחר את הדף. “קח, כאן יש לך רשימה של כמה מתחרים שלי, אולי תמצא אצלם מחיר שייראה לך יותר אטרקטיבי”.

הסוחר המופתע והמבולבל קיפל את הפתק, הכניס לכיסו והסתובב ללכת, לא לפני שמלמל לעצמו “סוחר משונה!”. הוא החל לעבור מחנות לחנות כדי לברר מחירים ולמצוא לעצמו עסקה טובה יותר. אלא שככל שסבב בין הסוחרים, הופתע לגלות שהמחירים אצל כולם דומים למדי, ושל ר’ שרגא פייבל אפילו נמוך במקצת ביחס לאחרים!

הוא חזר על עקבותיו אל החנות, הפעם עם בושה קלה על פניו. “כבוד הרב”, פנה אל ר’ שרגא פייבל, “אני מוכן לקנות אצלך את כל הכמות במחיר שנקבת, בלי הנחות, כפי שביקשת. ראיתי שהתנאים שלך בכל זאת הכי טובים בסביבה”.

אבל מה גדולה הייתה אכזבתו כשר’ שרגא פייבל פנה אליו ואמר: “שמע, אני אכן אמכור לך את העורות כפי שסיכמנו, אבל לא במחיר שדרשתי קודם. אני רוצה לתת לך עכשיו בכל זאת את ההנחה שרצית מלכתחילה”.

“מה?”, קרא הסוחר בתמיהה עצומה. “אבל בעצמך סירבת נחרצות לתת לי הנחה גם כשאיימתי ללכת לקנות במקום אחר! ועכשיו, אחרי שעשיתי סיבוב, נוכחתי לדעת שאתה הכי זול ממילא וחזרתי מוכן לשלם לך מחיר מלא, אתה פתאום רוצה להוריד את המחיר? אני לא מבין!”.

ר’ שרגא פייבל חייך את חיוכו האבהי והסביר ברוגע: “אחרי שיצאת מהחנות המשכתי לחשוב על העניין. הגעתי למסקנה שבכל זאת הכמות שאתה קונה היא יוצאת דופן בגודלה. גם עם ההנחה שדרשת הייתי יוצא ברווח יפה מהעסקה. אולי לא הייתי צריך להיות כל כך נוקשה ולהתעקש על המחיר הרגיל במקרה חריג כזה”.

פניו של הסוחר הביעו תדהמה מהולה בהערכה. אבל ר’ שרגא פייבל טרם סיים. קולו רעד מעט מהתרגשות כשהמשיך: “אתה מבין, כשאתה חזרת עכשיו מוכן לקנות במחיר שדרשתי, הרגשתי שאני חייב לנהוג לפי מה שחשבתי והחלטתי בליבי קודם. הרי דוד המלך עליו השלום אומר בתהילים: ‘הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו’. ואנחנו אומרים בכל בוקר בתפילה: ‘לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו’. אלו לא סתם מילים יפות, זו הדרכה לחיים שאני משתדל לקיים. אז אם הגעתי בליבי למסקנה שצריך הייתי לתת לך הנחה, אני מרגיש מחויב לעמוד בזה למרות ששינית את דעתך ואתה מוכן עכשיו לשלם את הסכום המקורי”.

הפוסט דובר אמת בלבבו – סיפורו של סוחר יהודי אציל נפש הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

ר’ מאיר התייעץ עם הסופרים והמומחים, ובחר בקפידה את המרכיבים. את הפרשיות הזמין מסופר סת”ם ידוע ומנוסה מווילנה, שכתב אותן בכתב מרהיב ומדויק. את הבתים רכש מאומן ידוע מוורשה, מומחה לעשיית בתים מפוארים לפי כל החומרות וההידורים. וכמובן גם ברצועות לא התפשר, והזמין אותן מעשה ידי יהודי ירא שמים שהשתמש רק בעורות מובחרים וכשרים למהדרין.

כשהגיעו התפילין המיוחלות, התרגש ר’ מאיר עד מאוד. הוא מיהר לבית הכנסת, עטף בהתלהבות את התפילין המהודרות על זרועו וראשו, ובירך בכוונה עצומה “להניח תפילין”. לאחר התפילה, רץ ישר לבית רבו הנערץ – ה”חפץ חיים”, להראות לו את התפילין ולשמוע את דעתו.

שמח ה”חפץ חיים” לראות את התפילין המפוארות ואת ההתרגשות של תלמידו הצעיר. הוא בחן אותן בעיון, ושיבח את ההקפדה על ההידורים והפרטים. אך לפתע שאל: “ר’ מאיר, כמה עלו לך התפילין הללו?”.

“18 רובל, רבי”, ענה ר’ מאיר בגאווה.

החפץ חיים נענע בראשו והרהר: “18 רובל… זהו סכום גדול מאוד. ר’ מאיר, הקפדת יפה על כל פרט בתפילין ורכשת רק מהמובחר והמהודר ביותר. אבל האם חשבת לבדוק גם את טהרת המעות עצמן? האם גם ה-18 רובל הושגו בדרך הישרה ביותר, לפי כל כללי ההלכה?”

ר’ מאיר היה מופתע מהשאלה. הוא החל לגמגם: “ובכן, רבי, חסכתי את הכסף בעמל רב, מעבודתי וממלאכות שונות…”.

“ומהיכן באו המעות ששולמו לך, האם אתה בטוח שמעבידיך השיגו אותן בדרכי היושר?”, שאל שוב ה”חפץ חיים” בעדינות. “דע לך שלא פחות משצריך להיזהר בקדושת והידור התפילין עצמן, חובה עלינו לוודא את כשרות המעות. כי אם חלילה יש בהם שמץ של גזל או ממון שלא כדין, כל התפילין עלולות להיפגם”.

ר’ מאיר שמע את הדברים בתדהמה, ופניו החווירו. מעולם לא חשב על ההיבט הזה. הוא הבטיח לרבו לברר היטב את מקור המעות ששולמו לו, ולוודא שכולן הגיעו בדין ובמשורה. “עדיף לקנות תפילין פשוטות בממון כשר מאשר תפילין מהודרות במעות מפוקפקות”, אמר ה”חפץ חיים” לסיום.

מה אפשר ללמוד מהסיפור?

הסיפור מדגיש מסר חשוב ביותר על חשיבות יושרה וטוהר המידות בכל תחומי החיים, גם בפרטים שלא תמיד חושבים עליהם.

1. אין להתפשר על יושרה וכשרות – כשם שהקפיד ר’ מאיר לרכוש תפילין ללא שום פשרות, כך יש להקפיד שגם המקור של הכסף ששילם עבורן יהיה ללא רבב. המסר הוא שיושרה צריכה לחול על כל תחומי החיים, גם הפחות גלויים.

2. חשיבות הייעוץ והלמידה מחכמים – ר’ מאיר לא היסס לגשת לרבו ולבקש את דעתו. כדאי תמיד להתייעץ עם אנשים נבונים ובעלי ניסיון, ולא להתבייש ללמוד מהם.

3. הכסף אינו מטרה בפני עצמה – גם אם חוסכים בעמל רב לטובת מטרה נעלה, עדיין יש לבדוק היטב את דרך השגת הממון. ערכים רוחניים גוברים על שאיפות חומריות.

4. ללמוד לבחון דברים מזוויות שונות – החפץ חיים הציג לר’ מאיר נקודת מבט חדשה, שהפנתה זרקור לפרט שכלל לא חשב עליו. חשוב לפתח מבט רחב ולבחון סוגיות מכל צדדיהן.

5. טוהר כוונות אינו מספיק – גם אם הכוונות של ר’ מאיר היו זכות ונעלות, עדיין היה עליו לוודא את הפרטים המעשיים.

הפוסט תפילין מהודרות? הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

התלבט הסוחר מה לעשות. מצד אחד, זו הזדמנות נדירה להרוויח סכום נאה. מצד שני, הוא לא רצה ליהנות ממעשים לא הגונים. כששיתף את אשתו בהתלבטות, היא אמרה: “למה לך להסתבך? לך לרבה של העיר, רבי חיים אליעזר וקס, ובקש את עצתו”.

למחרת, השכים הסוחר קום ונסע לקאליש. כשנכנס אל הרב וסיפר לו על ההזדמנות העסקית ועל החשש הקל מהמקור של הסחורה, הרהר הרב כמה רגעים ואמר: “אתה זוכר מה אומר הפסוק על לוחות הברית? ‘מזה ומזה הם כתובים’. חכמינו לימדו אותנו שזה בא ללמד שלא משנה איך מסובבים את הלוחות, תמיד רואים מולנו את הציווי ‘לא תגנוב'”.

המשיך הרב: “כשיהודי עומד בפני פיתוי או התלבטות בענייני ממון, גם אם נדמה שיש דרך עקיפה להרוויח בקלות, אל לו לשכוח לרגע את ‘לא תגנוב’ הניצב מולו. עליך לברר היטב את מקור הסחורה ואם יש ספק כלשהו, עדיף להימנע מהעסקה, גם במחיר ויתור על רווח”.

החליט הסוחר שלמרות הפיתוי, הוא לא יסטה מדרך האמת והיושר בה הלך כל חייו. שב הסוחר הביתה ובדק שוב את פרטי העסקה. משהתברר לו שמקור הסחורה אינו נקי מספקות, ויתר על הרווח המובטח, ובלב שלם השיב תשובה שלילית לאותו מציע.

קשה היה לאשתו של הסוחר לראותו מוותר על שפע כה גדול, אך הבינה כי טוהר הנפש והיושר עומדים אצל בעלה מעל הכל. יחד, בנו את ביתם על אדני האמונה ומידות טובות, ודרכם צלחה והם זכו לנחת מכל ילדיהם ההולכים בדרך התורה.

מה אפשר ללמוד מהסיפור?

הסוחר עמד בפני פיתוי של רווח קל, אך בחר בדרך הישר. זה מלמד אותנו שלעיתים נכון לוותר על תועלת מיידית לטובת ערכים נעלים יותר.
כשהסוחר התלבט, הוא פנה לרב העיר לבקש הכוונה. זה מדגיש את הערך של פנייה לדמויות סמכותיות ומנוסות בעת הצורך.
ההקפדה של הסוחר ואשתו על ערכי מוסר השפיעה על ילדיהם שהלכו בדרכם. זה ממחיש את כוחם של ההורים כמודלים לחיקוי עבור ילדיהם.

הפוסט הרווח האמיתי הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

הטענה הייתה שהנושא מורכב ומופשט מדי עבור ילדים צעירים, ועדיף אולי להתחיל עם מסכת ברכות, שעוסקת בעניינים מוחשיים יותר מחיי היום יום כמו תפילה, ברכות והלכות שונות. לדעתם, הילדים יתחברו יותר לחומר הנלמד ויפנימו אותו טוב יותר.

אך הרב אויערבך דחה את ההצעה מכל וכל. הוא שאל את חברי ההנהלה: “האם אתם סבורים שאתם חכמים יותר מקדמונינו שתיקנו את סדר הלימוד הזה? האם אתם חושבים שלא הייתה להם סיבה טובה להתחיל דווקא עם ‘אלו מציאות’?”.

הרב הסביר שגם הוא עצמו תהה לא פעם על הסיבה לכך, ולאחר מחשבה מעמיקה, הבין שמדובר בהחלטה מושכלת ביותר מצד גדולי הדורות. הרי התכלית העיקרית של לימוד התורה היא להשריש בלב האדם יראת שמים ומידות טובות. ואחד הדברים החשובים ביותר הוא להקפיד על ממון הזולת ולהימנע מגזל וגניבה.

“כשילד מתחיל ללמוד, אנחנו רוצים להטמיע בו מיד את היסוד הזה”, אמר הרב. “הפרק ‘אלו מציאות’ מלמד שגם מה שאדם מוצא אינו אוטומטית שלו. יש כללים ברורים מה מותר לקחת ומה צריך להחזיר. הילד לומד שלא הכל הפקר, ושנגיעה בממון הזולת היא ‘אש’ ממש”.

כשאדם בוגר חושב על גניבה, הוא בדרך כלל מדמיין מישהו שפורץ לבית ולוקח חפצים. אבל אפילו בלי לעבור על איסורים פליליים, אפשר בקלות ליפול בחטא “אבק גזל”. הגמרא אומרת שרוב בני האדם נכשלים בזה במשך חייהם.

זה יכול להיות משהו שנראה “קטן” ו”לא משמעותי”, כמו לשבת על שולחן בכיתה או לשים את הרגליים על כיסא. אם התלמיד שיבוא אחר כך יתלכלך או יאלץ לנקות את הלכלוך של קודמו, גם זה נחשב כפגיעה ברכוש הזולת.

“אלו הדברים שחשוב להנחיל לילד כבר מהשלבים הראשונים”, סיכם הגרש”ז אויערבך. “דיני ממונות והקפדה על צדק בין אדם לחברו חייבים להיות הבסיס של כל יהודי. וזו הסיבה ללמד ‘אלו מציאות’ כבר בתחילת הדרך – כדי שהיושר והיושרה ילוו את הילד כל חייו”.

החשיבות העצומה של שמירה קפדנית על ממון הזולת, דקדוק בהלכות מציאה והשבת אבידה, והזהירות מכל צורה של נגיעה ברכוש הפרטי – גם אם היא נראית זניחה או שולית – עומדים במרכזו של חינוך יהודי אמיתי. וכדברי הרב אויערבך, הדרך הנכונה להשריש ערכים אלה היא להתחיל איתם כבר מהצעדים הראשונים בבית המדרש, עם האותיות הראשונות של מסכת בבא מציעא: “אלו מציאות”.

הפוסט אלו מציאות שלו הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.