הקרבת קורבנות הייתה רווחת בימי קדם, כיצד אם כן קבע הרמב"ם שהם חוק שאין טעמו ידוע, ואיך הדברים מתיישבים עם שיטתו שהקורבנות נועדו להרגיל את ישראל להיגמל מעבודה זרה
בראש חודש סיוון באו ישראל ועמדו כנגד הר סיני. התורה מציינת זאת באופן מיוחד, ומהתבוננות בפסוקים נראה שאכן קבלת הברית נעשתה ביום הזה, ואילו למתן תורה הייתה תכלית אחרת
העלאת עצמות יוסף נזכרת בד בבד עם היציאה ממצרים, והיא אף נעשית על ידי משה. עיון בפסוקים מגלה שלולי צוואת יוסף להעלות את עצמותיו, לא היה משה מצליח להוציאם ממצרים
משה מסרב להנהיג את ישראל. סירובו לא מעיד על ענווה בלבד. מאחורי הסירוב מונחת הבנה שהנהגת עם ישראל צריכה להיות על ידי מי שיכול לרדת אל העם ולהבין את שפתו. והקב"ה, כפי הנראה, מסכים עם הנחה זו