הכאב שלנו כהורים, כשילדנו (או אנחנו בעבר) חווים חרם כזה, הוא עצום. גם הצוותים החינוכיים לא יודעים ברוב המקרים מה לעשות במקרים אלו, ויש החוששים שכל התערבות רק תסבך את המצב. אז איך ניתן לזהות, למנוע ולהתמודד עם חרם חברתי באופן אפקטיבי?

מהו חרם חברתי?

חרם חברתי מתרחש כאשר קבוצה מחליטה להדיר או לבודד ילד מסוים. זו צורה של אלימות חברתית שיכולה להתבטא במגוון דרכים: התעלמות מוחלטת מהילד המוחרם, הפצת שמועות אמיתיות או שקריות בגנותו, מניעת השתתפות בפעילויות חברתיות, לעג ופגיעה מילולית, שימוש ברשתות חברתיות או בפלטפורמות חוץ בית ספריות להמשך החרם גם מחוץ לכותלי בית הספר.

חשוב להבין שחרם יכול להיות גלוי או סמוי, ולעתים קרובות הוא מתפתח בהדרגה. לכן, ערנות מתמדת מצד ההורים והמורים היא קריטית. בנוסף, שני הצדדים מנסים לעיתים להסתיר אותו או “להקטין” אותו. המחרימים מנסים להצדיק את מעשיהם בכל דרך אפשרית (כולל לעיתים צידוקים “תורניים”), והמוחרם מתבייש מהמצב אליו הגיע וחושש לבקש סיוע עד שהמצב מחמיר.

הנה כמה שלבים חשובים בהתמודדות מול חרם חברתי:

זיהוי סימנים מוקדמים

שינויים בהתנהגות

הימנעות מפעילויות חברתיות: למשל, ילד שתמיד אהב לשחק כדורגל בהפסקות פתאום מעדיף להישאר בכיתה, בגיל הנעורים מצבים אלו יכולים למנוע מילד להגיע למוסד החינוכי כדי לא להתעמת עם החרם.

ירידה פתאומית בביצועים לימודיים: כשילד מוטרד חברתית, יכולת הריכוז שלו נפגעת. הוא מאוים ומחפש מאיפה תגיע הפגיעה הבאה.

שינויים קיצוניים במצב הרוח: עצבנות יתר, עצבות או התכנסות פנימה.

תלונות על כאבי בטן או ראש תכופים, במיוחד בבקרים לפני הליכה לבית הספר. זהו ניסיון להימנע מהמפגש, או תגובה חרדתית אמיתית.

תקשורת פתוחה

עודדו שיחות יומיומיות על חוויות בית הספר: “מה היה הדבר הכי טוב שקרה היום? ומה הכי פחות טוב?”

הקשיבו בתשומת לב לרמזים על קשיים חברתיים: לעתים ילדים לא יאמרו במפורש שהם סובלים מחרם, אך ירמזו על כך.

שימו לב לשינויים בשפת הגוף ובטון הדיבור כשמדברים על נושאים חברתיים.

יצירת סביבה תומכת בבית

טפחו אווירה של אמון ופתיחות: הקפידו על זמן איכות משפחתי ללא הסחות דעת.

הדגישו את חשיבות הקבלה והכלת האחר: ספרו סיפורים אישיים על התמודדות עם קשיים חברתיים.

חזקו את הביטחון העצמי של הילד: עודדו תחביבים וכישרונות, והדגישו את הערך הייחודי של כל אדם.

למדו את הילדים על חשיבות הגבולות בחברות: “חבר טוב הוא מי שמכבד אותך ואת הרצונות שלך”.

יצירת סביבה תומכת בכיתה (למחנכים):

קבעו כללים ברורים נגד אפליה וחרם: נסחו “כללי התנהגות” בשיתוף התלמידים.

עודדו פעילויות המקדמות שיתוף פעולה וגיבוש חברתי: למשל, פרויקטים קבוצתיים שמערבבים את ההרכבים החברתיים הרגילים.

הטמיעו תכניות לפיתוח כישורים חברתיים: שיעורי “שעת מחנך” שבועיים יכולים לסייע רבות למרקם החברתי.

צרו “פינת עושה שלום” בכיתה: מקום שבו תלמידים יכולים לפתור קונפליקטים בצורה מכבדת ומונחית.

התערבות אפקטיבית

להורים ומורים יחד – גישה מערכתית

שתפו פעולה בין הבית לבית הספר: כהורים וכמורים – קיימו פגישות קבועות של הורים והצוות החינוכי. הגיעו לאסיפות הורים. שאלו על מצבו החברתי והרגשי של הילד בבית ובמוסד (בהתאמה).

במקרה של התחלה של חרם – ערבו את היועץ החינוכי והצוות הטיפולי: הם יכולים לספק תובנות מקצועיות ואסטרטגיות התערבות מותאמות.

שבו יחד (הורים וצוות חינוכי) על תכנית התערבות מותאמת אישית: הגדירו יעדים ברורים ובדקו התקדמות באופן שוטף.

למורים – טיפול בשורש הבעיה

זהו יחד עם ההורים את הגורמים לחרם: האם מדובר בקנאה? פחד מהשונה? חוסר הבנה?

עבדו על פיתוח אמפתיה בקרב כלל התלמידים: השתמשו בסימולציות ומשחקי תפקידים.

למדו את הילדים כלים לפתרון קונפליקטים: הציגו מודל של “גישור עמיתים”.

התמודדו עם “מנהיגים שליליים”: זהו את מובילי החרם או את אלו שלצידם (לא בזמן בו הם מתגוננים על מעשה רע שהם עשו) וערבו אותם בפתרון הבעיה.

בניית חוסן נפשי

להורים – העצמת הילד המוחרם

עודדו פיתוח תחביבים וכישרונות אישיים: זה יכול לחזק את הביטחון העצמי ולספק מקורות תמיכה חלופיים.

למדו את הילד אסטרטגיות להתמודדות עם לחץ חברתי: טכניקות נשימה, או מנטרות חיוביות (“אף אחד לא יצליח ‘ללחוץ לי על הכפתור'”) יכולות לסייע.

חזקו את הזהות האישית והערך העצמי: עזרו לילד לזהות את החוזקות שלו ולהתגאות בהן, גם אם במעגלים אחרים כמו משפחה מורחבת או משפחה גרעינית.

ספקו כלים להתמודדות עם בריונות: למדו טכניקות של אסרטיביות ותקשורת בטוחה.

הרחבת מעגלים חברתיים

עודדו השתתפות בחוגים ופעילויות מחוץ לבית הספר: זה יכול לספק הזדמנויות ליצירת קשרים חדשים.

סייעו ביצירת קשרים חברתיים חדשים: ארגנו מפגשים עם ילדים בעלי תחומי עניין דומים.

טפחו מיומנויות חברתיות דרך משחקי תפקידים: תרגלו סיטואציות חברתיות שונות בסביבה בטוחה (תירגול בבית עם האחים של סיטואציות הוא כלי נהדר שניסיתי רבות).

שקלו חונכות אישית: לעתים, ילד בוגר יותר יכול לשמש כמודל חיובי ומקור תמיכה

לסיכום, חרם חברתי הוא אתגר מורכב, אך באמצעות שיתוף פעולה בין הורים, מורים וצוות בית הספר, ניתן ליצור סביבה בטוחה ומכילה לכל הילדים. עלינו לזכור את דברי חז”ל: “כל ישראל ערבים זה לזה”, ולפעול ברוח זו.

המאבק בחרם חברתי הוא לא רק אחריותם של המוחרמים או של הצוות החינוכי. זוהי משימה קהילתית המצריכה מעורבות של כל הגורמים – הורים, מורים, תלמידים והנהלת בית הספר. רק באמצעות גישה הוליסטית ומקיפה נוכל ליצור בעז”ה שינוי אמיתי ובר-קיימא.

גילוי נאות: הכותב חווה חרם חברתי שבעטיו הוא נשמט מהתלמוד תורה למשך כמעט שנה וחצי.

הפוסט התמודדות עם חרם חברתי: מדריך מקיף להורים ומורים הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

לקראת היום הקדוש, החלטתי להביא ציטוט מדבריו ללא הסבר וללא פרשנות. די בקריאת הדברים הנפלאים כדי לגרום לנו לצאת בריקוד סוחף לקראת היום הקדוש בשירת “מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את ישראל” – גמר חתימה טובה לכל עם ישראל.

וכך הם דברי רש”ר הירש (ויקרא כג) בפרשת המועדים:

“חסרה כאן הפתיחה ‘דבר אל בני ישראל’, הנמצאת בשאר המועדים. שכן, זוהי אינה פרשה חדשה לגמרי, מאחר שיום הכיפורים קשור במהותו לראש השנה המהווה הכנה אליו.

אך בעשור וגו’ – ‘רק בעשור לחודש השביעי הזה’ וגו’. כפרה היא מעשה עילאי של חסד מצד האל הכל־יכול, העושה פלא. כפרה מסירה את מה שנעשה, מוחקת את כל עבר החטא, ומבטלת את תוצאותיו הפנימיות והחיצוניות, המביאות השחתה לעתיד החוטא. כפרה גדולה שכזו אינה ניתנת להשגה בכל עת, או כשמבודדים אותה לעצמה, אלא רק ‘בחדש השביעי הזה’: רק מי שתשרי עבורו אינו החודש הראשון והיחיד המקרב אותו אל ה’. רק מי שאצלו תשרי הוא החודש השביעי, והוא מונה את החודשים כיהודי – בחודש הראשון יצא עם אבותיו ממצרים, בחודש השלישי עמד עמהם בסיני וקיבל את תורת חייו מיד ה’ – כך שאצלו כל השנה היא שנה יהודית, רק הוא ימצא כפרה בחודש השביעי של אותה שנה ויזכה בחסד העליון שבן־תמותה יכול לקוות אליו. אך מי שאיננו מכיר לא פסח ולא שבועות, מי שאינו מונה את השנים כיהודי, ואינו מונה את תשרי מניסן, ואף על פי כן מבקש כפרה בתשרי על עבר לא־יהודי, למען עתיד לא־יהודי – הוא מגדף את ה’ ומרמה את עצמו.

אולם גם בחודש השביעי עצמו, יום הכיפורים חל רק ביום העשירי. תחילה צריך אדם לעבור זיכרון תרועה בראשון לחודש. דבר זה מעורר שינוי באורח חייו ומשחרר אותו לחזור אל ה’ (תשובה). תשעה ימים מוקדשים לשינוי זה, כך שבעשור לחודש השביעי ניגש היהודי אל ה’ כאדם חדש במצב חדש של הוויה. רק כך יוכל העשור של החודש להיות לו ‘יום הכיפורים’: ‘יום הכיפורים אין מכפר אלא על השבין’ (שבועות יג.).

בעשור לתשרי התגלתה למשה הבנה בהנהגת הרחמים של ה’. ביום זה הוא מסר לעם ‘לוחות חדשים’ הנושאים את ‘התורה הישנה’. לוחות אלה הביאו את בשורת חסד ה’, בהבטיחם לעם את עתידו – עתיד שזכה בו מחדש לאחר שקיפח אותו בחטא העגל.

ביום זה מוטבע אפוא חותמו ההיסטורי של חסד ה’. ביום זה נתגלה, שגם מי ששקע לשפל המדרגה של החטא יכול לחזור ולזכות באהבת ה’ – על ידי הכרת החטא, חרטה ותשובה. ה’, באהבתו ובכוחו הנסי, יכול למחוק את כל העבר על כל תוצאותיו. יום זה הוא ההוכחה ההיסטורית על הכפרה.

יום הכפורים – הוא היום שכבר נקבע לכך (לעיל טז, כט–לד). הכתוב אינו קורא לו ‘יום כפרה’ אלא ‘יום כפורים’: הוא מביא כפרה על כל סוגי החטאים והעוונות, בשונה ממקום־הכפרה של המקדש, המיועד כל ימות השנה בעיקר לריפוי מוסרי מהתרשלות במילוי חובה (עולה), ומחטאים שנעשו מחמת אי־זהירות וחוסר שימת־לב (חטאת)”.

הפוסט הרש”ר הירש בטהרתו הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.

נראה כי דור שכולו חייב מהווה מצע מתאים להנעת תהליך התיקון. זהו דור שאינו יכול להסתתר מאחורי זכויותיו והוא נאלץ לעמוד אל מול החובה והחיסרון. מכאן פתוחה הדרך להתחיל מסע של תשובה וגאולה. במובן זה עדיף הדור החייב מדור שחציו זכאי וחציו חייב. לדור בעל זכויות יש מוצא לברוח אליו מפני תהליך התיקון, הוא יכול להתנער מאחריות ולא להיות מודע לחטאיו. לעומת זאת, היכן שיש אובדן דרך, לא נותרת ברירה אלא להודות במצב המר, והודאה זו היא המבוא לכל שינוי ושיפור.

לאור זאת נוכל להבין את הוראת חז”ל ביחס לעבודת יום הכיפורים: “בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי” (ר”ה כו:). מהי אותה פשיטות שיש לסגל ביום הכיפורים, ובמה היא שונה מהכפיפות הרצויה בראש השנה?

בראש השנה האדם עומד לפני המלך והוא מלא אימה ופחד מהדר גאונו. זוהי עבודת ההמלכה. אך ביום כיפור אנו עוסקים בעבודת התשובה וכדי להניע שינוי פנימי דרושה עמידה אחרת – עמידה של פשיטות. ראשית התשובה היא בהתבוננות עצמית פשוטה, חפה מכל עקמימות. לב יודע מרת נפשו, והאדם שמביט בעצמו בפשיטות ובתום, בלי התחכמות יתרה, רואה את כל המגרעות והחסרונות ובקשת התשובה עולה מאליה.

לפשיטות זו יש היבט נוסף, חשוב לא פחות. בפנימיות האדם מסתתרת נקודה של טוב וטוהר. בתוך תוכו של האדם שוכנת הנשמה שחוצבה ממעל. זוהי הבחינה שעליה נאמר: “האלוקים עשה את האדם ישר”. אך כדי לשוב אל נקודת היושר הבסיסית הזו, האדם נדרש לשחרר רגע את אחיזתו מן החשבונות הרבים. אם יבוא בפשיטות לפני ה’, בלי להתחכם ובלי להצטדק, הוא יראה את עצמו כמו שהוא, עם כל פגמיו וחסרונותיו. אך זהו רק השלב הראשון. בשלב הבא, כשהוא יעמיק להתבונן, הוא יזהה איך כשהוא פושט מעליו את כל החשבונות וההתחכמויות הוא מוצא את עצמו מזוהה עם הטוב. במקום הפשוט ביותר שם מסתתרת גם נקודת הטהרה של יום הכיפורים.

כאמור, בכך תלויה גם הגאולה. אין עם ישראל זוכה לחירות אלא כשהוא עומד בפשיטות, במודעות לחסרונותיו ולדרוש תיקון. כך יש להבין את דברי הנביא זכריה (ט, ט) שמלך המשיח יופיע כעני ורוכב על חמור. המהר”ל (גבורות ה’ פרק כט) מבאר שהחמור הוא סמל הפשיטות. הדבר ניכר באופיו של החמור. בניגוד לנחש הערמומי המסמל את החטא, החמור אינו מתחכם. על פשיטות כזו יכול מלך המשיח לרכוב ולהופיע. כשהדור אינו מרמה את עצמו ואינו מתחכם ומערים על איש, אלא מודה ומודע לבעיותיו וחסרונותיו, זוהי הנקודה שבה מתחילה דרך התשובה שסופה גאולה.

הפשיטות היא מפתח מרכזי גם לחירותו וגאולתו של היחיד. חירות פנימית אמיתית מתחילה ברגע שאדם משתחרר מהצורך להצטדק או להסתיר את פגמיו. מתוך עמידה פשוטה וכנה זו, מתאפשרת התמודדות והתקדמות. וכמו שהדגשנו, כשאדם מוכן לראות את עצמו כפי שהוא, הוא זוכה גם לזהות את נקודת היושר הפנימית ולהזדהות עימה, ואין לך גאולה גדולה מזו.

הפוסט עבודת הפשיטות הופיע לראשונה ב-אחוות תורה.