לבעלי מלאכה ובעלי ידע תאורטי גבולות אחריות שונים. הגמרא מבחינה בין טעות שנעשית בידיים לבין טעות שנעשית בשיקול הדעת

עיון בסוגיית "תקנת השבים" חושף בפנינו שתי תקנות: הראשונה נועדה להקל על הגזלן לתקן את הנזק, והשנייה מתמקדת בעתיד ונועדה לאפשר לעבריין לשנות את דרכו ולעבור לעיסוק כשר

עיון בסוגיית 'עין תחת עין' מגלה את הייחודיות של החובל בחברו, שנמצא בין הרוצח לבין המזיק ממון חברו

החובה על מנהיגי הקהילה ורבניה ליצור ולאכוף תקנות מניעת נזיקין, אף שאין להן בסיס מעיקר הדין, מבוטאת בשלושה סיפורים בסוף פרק 'מרובה'

איך אפשר להבין את שיטת רבא שלמרות שאנחנו קובעים שהעדים הזוממים העידו בשקר וזממו כזב, העדות הנוספת שלהם שלפני ההזמה נותרת קבילה?

בעוד הנזקים הם חלק ממציאות החיים והתורה מבקשת לאזן בין הצדדים, הגניבה והגזילה הן תופעות שליליות שיש למגרן

מדוע דוד המלך התלבט האם להצית שדה שהתחבאו בו פלשתים שהיוו איום ביטחוני?

בתו של 'נחוניא חופר שיחין' נפלה לבור גדול, זכתה לנס מופלא ויצאה בריאה, אולם אחיה מת בצמא. מה דברי האגדה מלמדים אותנו?

קריאה מעמיקה בסוגייתנו מעלה כי גם סומכוס מכיר בכלל היסודי שלפיו 'המוציא מחברו עליו הראיה', הדיון לפיכך הוא רק בשאלה מה כלול בדרישה זו

אין אבלות דומה לחברתה ומה שמתקבל על לב האחד נשמע גידוף לאחר. אז מה עושים?

העדר העיסוק באיסור להזיק מתבהר בתחילת פרק המניח, שבו נלמד כי דיני נזיקין נועדו להסדיר את הקיום המשותף ולא רק להעניש את המזיק

על מחלוקת הראשונים בהגדרת המושג 'מועד' והאבחנה בין שור המאולף לנגוח ובין כלב ונחש

מה עדיף: קיום המצוות, לימוד עצמי, או לימוד לאחרים? הצצה לכתבי היד של התלמוד

הבדלי הגישה בין דיני נזיקין להלוואות או גנבה, נועדו לשרת מטרות חברתיות ולהביא לאיזון התנהגותי בחברה מתוקנת

זכינו להתחיל השבוע את מסכת בבא קמא וזה הזמן להתייחס לסגולות של סדר נזיקין להתפתחות השכל והחכמה

מבט בסוגיית "עשרה יוחסין" ממעוף הציפור חושף את המגמה לעבור מדגש על ייחוס חיצוני-פורמלי להתמקדות בייחוס פנימי-מהותי