הגמרא (סנהדרין נט:) מביאה את דרשתו של רב כי “אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה”. רב למד זאת מקריאה בפסוקים בתחילת ספר בראשית (א כט-ל) שם נראה כי האוכל של אדם הראשון הוא ‘עשב זורע זרע’ ו’פרי עץ’, אך ‘חית הארץ’ איננה ‘לכם לאכלה’. בניסוח עממי מקובל להגיד כי אדם הראשון היה ‘צמחוני’, אך כדאי לברר, מה בדיוק כלל התפריט של אדם הראשון? ומה היו הטעמים לאותה צמחונות?
ובכן, מסוגיית הגמרא אצלנו עולה, כי על אדם הראשון נאסר לאכול גם עוף, דגים, ואפילו זוחלים כמו נחשים. אבל מאידך, הגמרא תוהה כיצד ייתכן לטעון שלאדם הראשון היה אסור לאכול את כל סוגי הבשר, בזמן שהקב”ה אומר לאדם (בראשית א כח) וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ?
כלומר, אם אינו יכול לאכול אותם, אז באיזה מובן האדם ‘רודה’ בבעלי החיים? זו טענה דומה לטענה שנשמעת כיום מפי גורמים דתיים שמתנגדים לצמחונות. הם מזהים בצמחונות מעין ‘קריאת תגר’ על עליונות האדם.
הגמרא מסבירה כי הפסוקים על כך שהאדם ‘רודה ושולט’ בטבע אינם מלמדים כי הוא יכול לאכול את בעלי החיים אלא על כך שהוא יכול להשתמש בהם למלאכתו, כלומר, עליונותו של האדם על העולם איננה בהכרח עליונות שמאפשרת לו לעשות ככל אשר יחפוץ בכל בעל חי, הקב”ה איפשר לאדם להשתמש בבעלי חיים למלאכתו ולמלאכת העולם, אך לא להעלימם על ידי אכילה.
בניסוחו של הרב קוק (חזון הצמחונות והשלום, עמוד ט): “אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות שהרדייה האמורה בתורה, איננה מכוונת לרדייה של מושל עריץ המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות ליבו, חלילה לחוק עבדות מכוער כזה שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ה’.”
לאחר מכן, הגמרא מקשה על קביעתו של רב ממסורת – המצויה באבות דרבי נתן – משמו של ר’ יהודה בן תימא, שם נאמר כי “אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, הציץ בו נחש ונתקנא בכבודו”, אם מלאכי השרת הביאו לו בשר, הרי שניתן ללמוד כאן כי לאדם הראשון היה מותר לאכול בשר, שכן מלאכי השרת לא יאכילוהו דבר איסור.
הגמרא מסבירה כי מדובר ‘בבשר היורד מן השמים’, ולאחר מכן, הגמרא מוכיחה כי אכן ישנו מושג כזה ‘בשר היורד מן השמים’, וזאת ממעשה שאירע עם ר’ שמעון בן חלפתא.
בקריאה ראשונה, נדמה כי כוונת הגמרא לקבוע כי ‘בשר היורד מן השמים’ איננו בשר, ולכן מותר לאכלו. ואכן היו אחרונים שהקשו מכאן על שיטת תוספות שניתן להביא ‘מנחה’ מחיטים שירדו מהשמים (מנחות סט:)?. אך נראה כי הגמרא מבקשת לחדד כי שורש האיסור של אדם הראשון לאכול ‘בשר’ לא היה כמו ‘מאכלות אסורות’ רגילים שעליהם נאמר כי הם ‘מטמטמים’ את הנפש. איסור אכילת הבשר לאדם הראשון נבע מכך שלא ניתנה לאדם הסמכות והרשות להשתמש כך בבעלי חיים, אך עצם עליונותו על בעלי החיים לא מוטלת בספק, ואם מקור הבשר איננו ממעשה האדם הרי שמותר לו להתענג על הבשר (וראה שיטת תוס’ סנהדרין נו:, שלאדם הראשון היה מותר לאכול בהמה שמתה מאליה, ויש להאריך עוד).
