דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.
נחלקו הראשונים האם ציווי בניית המשכן ניתן לפני חטא העגל או לאחריו. סדר הפרשיות מלמד שהציווי ניתן לפני מעשה העגל, אך רבים מהראשונים התאמצו לבאר שאין מוקדם ומאוחר בתורה ושסדר הדברים היה אחר.
כך כתב רש”י: “אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה”. והרמב”ן נחלק עליו וכתב: “ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל…”.
אם זו מחלוקת עובדתית ביחס לתאריך שבו ניתן הציווי, נתמה: האם יש משמעות לשאלה מתי בדיוק התרחש הציווי על בניית המשכן? ומדוע מתאמצים רבים מהראשונים להוציא את סדר הדברים מידי פשוטו?
נראה לכן שהמחלוקת בדבר זמן הציווי על בניית המשכן מכילה בתוכה מתח רעיוני משמעותי שקשור באפשרות של בניית בית גשמי בארץ כמקום לקב”ה.
במובן מסוים יש בכך סתירה לאופי האמונה היהודית שמתגלם בדרישה “לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה”. הקב”ה נמצא מעבר לכל אפשרות תפיסה וייצוג ולכן באופן עקרוני עבודת ה’ אינה תלויה במקום פיזי מסוים ובכלים גשמיים, וכמו שאמר שלמה המלך “הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי”.
מאידך, כיוון שהאדם מצווה לעבוד את ה’ בעולם הזה, המשכן מאפשר חיבור וקשר ממשי שאיננו נשאר רק ברמת המחשבה המופשטת ופנימיות הנפש אלא כולל את כל רבדי הקיום של האדם.
נמצא אפוא שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים ולשני אופני עבודת ה’ יש מקום. המחלוקת היא במשקל שיש לכל אחת מן הדרכים.
השיטה הגורסת שבניית המשכן נצטוותה לאחר חטא העגל, מחדדת את החיסרון שיש בכך שעובדים את ה’ בצורה מוגשמת ולכן רק לאחר שבחטא העגל הוכח שעם ישראל מתקשה לעבוד את ה’ ללא אף ייצוג ממשי נצטוו על בניית המשכן.
לעומתה, רואה השיטה השנייה את עבודת ה’ באופן הזה כ’לכתחילה’, מתוך תפיסה שלפיה תכלית האדם היא להנכיח את הקב”ה בתוך העולם האנושי וממילא עבודת ה’ המתקיימת רק ברובד המופשט הינה חסרה מעיקרה, כך שבניית המשכן איננה מבטאת כל ירידה ברמת הקשר של עם ישראל עם הקב”ה וממילא אין סיבה להוציא את המקראות מידי פשוטם ולהניח שצוותה רק לאחר חטא העגל.
הכותב הינו ר”מ בישיבת ‘מתיבתא – תורה ודעת’
