“אמא, את תמיד אומרת לי לא לצעוק, אבל את בעצמך צועקת”, אמרה הילדה בת השבע לאמה. “אבא, למה אתה נוסע בלי חגורה?”, שאל הילד בן העשר.
הורים יקרים,
רגעים כאלה, שבהם ילדינו מציבים לנו מראה, הם מהמאתגרים ביותר בהורות. הם חושפים פער כואב בין מה שאנחנו מלמדים לבין מה שאנחנו מדגימים.
כל איש חינוך יודע שבמצב רגיל ותקין, ילדים לומדים יותר ממה שאנחנו עושים, מאשר ממה שאנחנו אומרים. אך מה קורה כשמה שאנחנו עושים, אינו תואם את מה שאנחנו רוצים שהם ילמדו? האם טעות שלנו בהכרח תוביל לנזק חינוכי?
התשובה מורכבת, אך טמון בה גם מסר מעודד. דווקא הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם הטעויות שלנו יכולה להיות שיעור חינוכי רב עוצמה. כשאנחנו מודים בטעות, מתנצלים, ומראים נכונות לשינוי, אנחנו מלמדים שיעור חשוב באחריות אישית, בענווה, ובצמיחה.
חשוב שנסגל לעצמנו כמה דרכי התמודדות בריאות עם פעמים שבהם אנחנו ״לא מושלמים״:
1. חשוב להודות בטעות מיד כשאנחנו מזהים אותה. “צדקת, צעקתי למרות שאני מלמדת אותך לא לצעוק. זו הייתה טעות שלי”. הודאה כזו לא פוגעת בסמכות ההורית – היא דווקא מחזקת אותה, כי היא מדגימה יושרה ואחריות.
2. נסביר את ההקשר מבלי להצדיק. “הייתי מאוד לחוץ היום, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לצעוק”. כך אנחנו מלמדים שאפשר להבין את המקור להתנהגות שלילית בלי לתת לה לגיטימציה.
3. נשתף את ילדינו במאמץ לשיפור. “אני עובד על זה לא לצעוק כשאני כועס. מה את חושבת שיכול לעזור לי?”. כך אנחנו הופכים את ההתמודדות למשותפת ומלמדים שצמיחה היא תהליך מתמשך.
4. נדגים תיקון. אם צעקנו על הילד, לא מספיק להתנצל – צריך גם לחזור על הדברים בטון רגוע. אם כתבנו בטלפון בנהיגה, נדגים בפעם הבאה עצירה בטוחה להתכתבות.
5. נזכור שילדים מבינים שהורים אינם מושלמים. הציפייה למושלמות אינה בריאה – לא לנו ולא להם. מה שחשוב הוא להראות שאנחנו מודעים לטעויות שלנו ופועלים לתקן אותן.
6. נדבר על הנושא באופן כללי בזמנים רגועים. “אתה יודע, לפעמים גם מבוגרים עושים טעויות. החכמה אינה להיות מושלם, אלא ללמוד מהטעויות ולהשתפר”.
נקודה חשובה נוספת היא ההבחנה בין טעויות חד־פעמיות להרגלים בעייתיים. אם אנחנו מזהים דפוס התנהגות שאנחנו לא רוצים שילדינו יחקו, עלינו לעבוד על שינוי אמיתי – לעיתים בעזרת איש מקצוע. ככה גם אנחנו נרוויח מהביקורת שלהם, והם ילמדו שלפעמים נדרש מאמץ מיוחד גם בתיקון המידות האישיות – מאמץ ששווה לשלם אותו.
זכרו: הילדים שלנו לא מצפים מאיתנו להיות מושלמים. הם כן מצפים מאיתנו להיות אמיתיים, ישרים עם עצמנו, ומחויבים לצמיחה. כשאנחנו מדגימים התמודדות בריאה עם טעויות, אנחנו מעניקים להם מתנה יקרה מפז – את היכולת להיות אנושיים, להודות בטעויות, ולצמוח מתוכן, וכל אלו הן פרקטיקות מאוד יהודיות שחשוב לחנך אליהן.
בהצלחה!
שניאור
