עבודת חג הסוכות: ימי הביטחון האמיתיים

חג הסוכות מזמן לנו הזדמנות לחזק את הביטחון האמיתי בה', מעבר לביטחון המדומה בכוחנו ובאמצעים חומריים

שיתוף

שאל אותי יהודי בעל תשובה: “בראש השנה הבנתי מה העבודה שלנו, ביום כיפור גם הבנתי, אבל מה העבודה שלנו בחג הסוכות?”.

בשנה האחרונה יצא לכולנו לעסוק רבות בענייני מלחמה. אין ספק שבתוך דברי האסטרטגיה המעמיקים, לצד הסברים חוצבי להבות אש, נכשלנו בחטא של “כוחי ועוצם ידי”. ואולי לא רק שם נכשלנו, אלא גם בתוך המרחב המוגן. אולי בתחושת הביטחון ליד השכן עם הנשק, או מכיתת הכוננות המורחבת. כל אלו הכשילו אותנו, שלא במתכוון, בתליית עינינו בבשר ודם, ברזל וכימיקלים.

עברנו השנה שיעור כללי במידת הביטחון, שיעור שהתחיל באמצע ההקפות בבוקרו של יום שמחת תורה ונמשך כל השנה כולה. אבל בתוך השיעור הכללי הזה מפיו של בורא עולם, ייתכן וקצת הכשלנו ותלינו תקוותנו באותם שאמרנו בצילם נחיה. לכן השנה יש לנו עבודה שמקבלת משמעות חזקה ומחודשת בחג הסוכות: הסוכה מסמלת את הביטחון בקב”ה, וארבעת המינים את השליטה בכוחות כולם.

המאירי מסביר שיש לכוון כנגד כל טעם בעת הנענועים: “וכן אמרו מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים, כלומר שתהא מחשבתו להאמין שהשם ייטיב לטובים ויכפר לשבים”.

הבן איש חי כותב (והביאור הלכה מצטט כדבריו) איזו כוונה יש לכוון בשעת הנענועים: “אלא הכוונה בהולכה והובאה זו לבקש מהשי”ת שארבע רוחות שלו שיעצור רוחות רעות, וכן מעלה ומוריד היינו לבקש מהשי”ת שהשמים והארץ שלו לעצור טללים רעים”.

הרש”ר הירש משלב בין עבודות ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. החג שבו אנחנו בונים סוכות מתוך ביטחון מלא בה’, החג שבו אנחנו “לוקחים” את יבול הארץ כדי לשמוח לפני ה’ בקיומנו וביצירתנו. השנה בחג הסוכות יש לנו הזדמנות להעמיק עם בני הבית את השיח וחידוד מטרת ה”כי יצפנני בסוכו”, להפנים ולהבין שהכל זו מערכה אחת שמובילה בסופו של דבר לביטחון בה’ יתברך. מי ששואף לקרבו את אוויר הסוכה, אזי הוא חי בביטחון הנכון כל השנה כולה.

וכה דברי הרש”ר הירש, ויקרא, בפרשת המועדים:

“בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה – ‘לחודש השביעי הזה’ בדווקא. היום הראשון של חודש זה הוא יום תרועה, יום המזעזע ומעורר אותנו, ומזרזנו לעזוב את הרע. היום העשירי של חודש זה מביא אותנו לפני ה’, ומראה לנו שאנו משוללי זכות הקיום והיצירה. היום החמישה עשר של חודש זה מביא לנו את פרי הכפרה שזכינו לה בעשירי: הוא מביא לנו את החג שבו אנחנו בונים סוכות מתוך ביטחון מלא בה’, החג שבו אנחנו ‘לוקחים’ את יבול הארץ כדי לשמוח לפני ה’ בקיומנו וביצירתנו. עברֵנו שלל מאתנו את הזכות לקיום ויצירה; יום הכיפורים מחק עבר זה; וסוכות משיב אותנו לקיום וליצירה ארציים. בסוכות זוכים אנו לקניין הארצי היקר ביותר – שמחה לפני ה'”.

וכשנגיע לשמחת תורה, אותו יום שנצטרך להתחזק במצוות השמחה, נוכל לעשות זאת רק אם נכניס וניצוק לתוכו את התוכן של כל החודש הגדול שעברנו. שאם לא כן, יהיה זה סתם עוד יום של הוללות וחגיגה שאינם ראויים. וכך כותב הרש”ר הירש בהמשך דבריו:

“יום זה אנו אוספים את כל ההבנות וההחלטות שהגענו אליהן במשך מועדי החודש השביעי ובמהלך מועדי כל השנה כולה; אנחנו מקבלים על עצמנו להתעכב לפני ה’ ולאחוז בחוזקה ברווחים הרוחניים החדשים שלנו. כך לא יישמט עושר זה מידינו במהלך חיי היומיום, שאליהם אנחנו עומדים לחזור; נמשיך לשמור על עושר זה, יהיו מה שיהיו מקרי וענייני השנה הבאה, ונישאר דבוקים בה'”.

למאמרים נוספים של

למאמרים אחרונים

דילוג לתוכן