פרשת ניצבים מתחילה בפסוק: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם … טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ”
מבאר רש”י “מחוטב עציך”: “מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושוע וזהו האמור בגבעונים ויעשו גם המה בערמה ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים”.
וצריך להבין מדוע כל כך פשוט שחוטב עציך ושואב מימיך הכוונה לכנעניים, אולי מדובר בבני ישראל שעסקו במלאכה זו?
אלא שיהודי, גם אם לצורך הג’וב שלו עוסק בחטיבת עצים, שאיבת מים, עריכת דין או עבודה סוציאלית, הוא לעולם לא יוגדר בתורתנו הקדושה על שם המקצוע שלו. יהודי מוגדר דרך הקשר שלו עם אבינו שבשמים, דרך החלק אלוקה ממעל, ממה שפועם בעוז בחייו דרך מעשיו הטובים, דרך לימוד תורת ריבון העולמים. הוא לא יכול להיכנס בויקיפדיה היהודית תחת הגדרת המקצוע שלו.
חברים, זה חיזוק נפלא לקראת ימי ראש השנה המתוקים המתקרבים עלינו לטובה.
הגדרת הזהות שלנו היא הגדרת הערכים. מה חשוב לנו. מהו העיקר ומהו הטפל. דרך זה אנו מבררים את מגמת חיינו ומסלילים את המסע שלנו בעולם.
ביום הזיכרון, בו כל אחד מאתנו נזכר לפניו יתברך, בואו ניזכר ששם למעלה תעודת הזהות לא עובדת לפי מה אנו עוסקים רוב שעות היום והלילה. ממש לא!
אמנם ייתכן שאנו החרדים העובדים מחמת עול דרך ארץ ומחמת אילוצי קריירה וכן מחמת הבחירה שבחרנו לעסוק בתחומים הקרובים לליבנו, נמצא עצמנו רוב השנה עסוקים במחשבה דיבור ומעשה איש איש במלאכתו ועיסוקו, וזה בסדר גמור. אבל מה שמגדיר אותנו באמת זו הנקודה הפנימית – הערכים שלנו.
ולסיום, טיפ קטן לשנה החדשה:
תפתחו את יום העבודה בכתיבה של חמש דקות בפנקס קטן, בו נקדיש מחשבה לכתוב מהם הערכים שלנו.
כאשר פתיחת היום מונעת מהגדרה של הערכים שלנו, קל לנו יותר בהמשך לא לשכוח זאת בהמולת השגרה. ומי שמתרגל בזה, יכול לראות כיצד לאט אבל בטוח זה מתחיל להשפיע על ההתנהלות המעשית שלו. אם בבוקר הגדרתי לעצמי מי אני, מה חשוב לי ומה אני רוצה להיות – אך טבעי שבהמשך אנסה להגשים במעשיי, דיבוריי ומחשבותיי את הדברים הללו.
זה קל ליישום וזה עובד. מוזמנים לנסות.
