מהו הסוד ומהו הכלי שיכול לתת לאדם את היכולת להצליח בעבודתו הרוחנית? בפרשת השבוע, אנו לומדים דבר חשוב מאוד: אומרת התורה “כי תצא למלחמה על אויבך”, וחז”ל דרשו בספרי “לא תצא אלא במחנה”. כלומר, בני ישראל נצטוו ביוצאם למלחמה מול האויבים לא לצאת יחידים לקרב, אלא במחנה, כלל ישראל יחד.
בפשט הדברים למדנו כאן שסוד ההצלחה בקרב הפיזי מול האויבים שלנו הוא כאשר אנו יוצאים לקרב יחד במחנה אחד ככלל ישראל, ולא כיחידים מפורדים ומפוזרים.
עניין זה ידוע לנו בכל ההיסטוריה הכואבת של אומתנו. תמיד כאשר היינו מפורדים היינו פגיעים וחשופים לפגיעת אויב, וכאשר התלכדנו והתאחדנו הפכנו לכוח בלתי מנוצח.
למרות שהדברים ידועים, חשוב לעורר ולחזק שוב נקודה ישנה ובסיסית זו: כוחנו באחדותנו, ולא משנה מה הצידוק של הפירוד. פירוד שלנו משרת את האויבים שלנו ולא אותנו. נקודה.
השפת אמת זצ”ל מלמד אותנו יסוד הצלחה בעבודתנו הרוחנית: אל תעבוד לבד. חבר את המלחמה האישית שלך מול היצר הרע עם המלחמה הכללית של כלל ישראל, מלחמת הטוב הכללי ברע הכללי. זכור שכוונתך בניצחון מלחמתך האישית היא כדי להכריע את המלחמה הכללית, אזי תזכה להתחבר לכוח המופלא של כלל ישראל.
משל לפרטיזן בלב יער שמתחבר לצבא סדיר בעל ארטילריה של חיל השריון, חיל האוויר וחיל הים – אז יש לו הרבה יותר כוח. הוא מפסיק להיות לוחם בודד. ואדרבה, האיכויות המיוחדות והערך הייחודי שלו בלוחמה האישית מתוך מעבה היער מקבלים ערך מוסף והופכים לחלק בלתי נפרד מהמאמץ המלחמתי הכללי הגדול.
זהו יסוד חשוב: מידת ההצלחה והתקומה האישית בעבודה הרוחנית של כל יהודי תלויה במידת הסולידריות והאכפתיות שלו ביחס לצרכים ולאתגרים של הזולת.
חשוב לזכור שכל אחד מאיתנו יכול לתרום לאחדות זו. אפילו מעשה קטן של חסד או מילה טובה לזולת יכולים ליצור גלי אחדות שמתפשטים הרבה מעבר למה שאנו יכולים לדמיין. בואו נתחיל היום, כל אחד בסביבתו הקרובה, ליצור את האחדות הזו שכה נחוצה לנו כעם וכפרטים.
יהי רצון שנתחזק בעניין זה בעבודת ה’ פרטית וכללית מתוך אחדות ואהבת ישראל, ונזכה בזכות זה להכנה טובה לימים הנוראים הבאים עלינו ועל כל בית ישראל לטובה.
