“לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה’ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה”.
יש שפירשו שהתורה אסרה זאת כדי למנוע עירוב בין נשים לגברים שעלול להוביל לניאוף. אולם פירוש זה מעורר קושי. ראשית, אם זו הסיבה, הרי שזו רק גזירה שמא יבואו לידי זנות, ואם כן מדוע מכנה התורה מעשים אלו בעצמם “תועבה”, הרי התועבה היא הזימה והניאוף ולא הדברים שעלולים להוביל אליהם. שנית, חז”ל כוללים באיסור זה גם הסרת שיער הערווה של גבר, וקל להבין שעניין זה אינו עשוי לגרום לטעות בין נשים לגברים.
הפירוש הפשוט יותר הוא שהתועבה היא עצם העובדה שהאיש והאישה אינם מתלבשים בהתאם למקובל בקרב מינם. וכאן עולה השאלה: מדוע זו תועבה ומה ניתן ללמוד מכך לגבי ההבדלים המהותיים בין האיש והאישה?
בין האיש לאישה קיימים הבדלים פיזיים ונפשיים מובהקים. אלו עובדות ביולוגיות ברורות שאין להתעלם מהן. בעבר, האיש עסק במקצועות שדרשו כוח פיזי, כמו ציד וחריש. האישה לעומת זאת התמקדה בעבודות שהתאימו ליכולותיה, כגון ליקוט ובישול. בנוסף, האיש יצא לעבוד מחוץ לבית בשל יכולתו להתגונן טוב יותר מפני סכנות פיזיות, בעוד האישה נשארה מוגנת בבית. בהיבט הנפשי, ציינו חכמים כי “האשה מכרת באורחים יותר מהאיש”, וידוע לכול כי היא ניחנה ברגישות ובכישורים תקשורתיים ייחודיים. מהבדלים טבעיים אלו נגזרו התפקידים המסורתיים של כל מין בעולם הישן.
בעולם המודרני חלו שינויים משמעותיים ביחסים בין המינים. המהפכה התעשייתית הפחיתה באופן דרמטי את הצורך בכוח פיזי בעבודה, ופתיחת דלתות ההשכלה לנשים צמצמה מאוד את הפערים התעסוקתיים בין גברים לנשים. כיום, נשים משתלבות בהצלחה בכמעט כל תחומי העיסוק.
עם זאת, לצד מהפכת השוויון החיובית הזו, עלתה גם מגמה מסוכנת של הכחשת ההבדלים הטבעיים בין המינים. כאן חשוב לזכור כי השינויים המבורכים, אסור שיבואו על חשבון ידיעת ההבדלים הבסיסיים בין איש לאישה. הבדלים אלו קיימים ומשמעותיים, והם חלק בלתי נפרד מהבריאה. יתרה מכך, החיבור המיוחד בין איש לאישה והיכולת של חיבור זה לפרות ולהביא ברכה לעולם, נובע דווקא מהשוני ביניהם, כאשר כל אחד תורם את הכישורים והיכולות הייחודיים לו. אין תחליף לאימהות או לאבהות, והבית המשפחתי זקוק הן לשיקול דעתו של האב והן לבינתה היתרה של האם. שילוב הכוחות הזה יוצר את האיזון הנדרש לגידול ילדים ולבניית משפחה, ובמבט רחב יותר – לתיקון הבריאה כולה.
זו הסיבה שהתורה מגדירה את ניסיון הגבר ללבוש שמלת אישה כתועבה. ראוי לציין שהמונח “תועבה” בתורה אינו מוגבל רק לענייני זנות, אלא מתייחס גם לעניינים אחרים כמו למשל זיוף משקולות (בסוף פרשתנו). כאן, ב”לא ילבש”, התועבה מתייחסת לעצם הניסיון לאמץ זהות של המין הנגדי. לכל אדם יש תפקיד ייחודי בעולם, והיכולת להתפתח ולמלא אותו בשלמות תלויה בזהות מובחנת וברורה.
אם כן, איסור “לא ילבש” אינו רק בגלל החשש לעירוב בין המינים, אלא הוא נוגע לעצם הבריחה מהתפקיד הייעודי של האדם. לכן, גם פעולות אישיות ומוצנעות נאסרו, שכן הן עלולות לגרום לאדם לאבד את תפקידו שהוטל עליו.
במובן הרחב, עיקרון זה חל על תפקידים רבים המוטלים על האדם מעצם טבעו. כל אדם ניחן בסט כישורים ובאישיות ייחודית. עליו להתמקד במימוש תפקידיו הטבעיים ולא לנסות לאמץ תפקיד שאינו מתאים לו. זוהי קריאה לכבד את ההבדלים הטבעיים בין בני האדם, תוך שאיפה למצוא את הדרך הייחודית של כל אחד לתרום לעולם ולהגשים את עצמו באופן המיטבי.
