בפרשת השבוע אנו רואים את הדיאלוג שמנהל יעקב אבינו עם השי”ת: “וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה השם לי לאלוקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך”.
ויש כאן פלא, מדוע יעקב מציג את הדברים בלשון ספק – “אם יהיה אלוקים עמדי”? הרי בפסוקים הקודמים למדנו שהשי”ת הבטיח לו “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך”. ואחרי מילים ברורות כאלו מה מקום יש לספק?
מבאר הקדושת לוי זצ”ל, שיש שתי הנהגות שבהן מנהיג השי”ת את ברואיו: ההנהגה הראשונה, לבעלי מעלה שיודעים להתפלל לקונם ולבקש מאתו צרכיהם. להם הוא מביא לפי כמה שישקיעו בתפילה ובבקשה ובקשר הזה עם האלוקים. ההנהגה השנייה, למי שלא זכה לזה ולא יודע להתפלל כראוי תפילה כזו שתתקבל וייענה במילוי צרכיו. אדם כזה, מקבל מהבורא במתנת חינם ובחסדו הגדול את השפע הנצרך לו.
לכן השי”ת אמר ליעקב: אני אהיה איתך, בהנהגה של מתנת חינם. ולא אעזוב אותך עד שתגיע למצב שבו אתה תתפלל ותקבל את גמולך לפי עבודתך. ועל זה השיב יעקב אבינו: אני מבקש שהקשר איתך, אבי שבשמים, יהיה בנוי לאורך כל הדרך על מתנת־החינם, החסד והחמלה האין סופיים שלך.
אחים יקרים, בימים מאתגרים אלו, אשר ‘החושך יכסה ארץ וערפל לאומים’, ימים שבהם ספינת כלל ישראל עולה ויורדת במים סוערים והגלים הגדולים מאיימים להטביע את היחיד והציבור בייאוש, פחד, פאניקה וחוסר אונים. הבה נאמץ את המילים הטהורות שמשמיע השי”ת לאבינו יעקב ולכל בן ובת ישראל בדור הזה: “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך…כי לא אעזבך”.
השי”ת פונה לכל אחד ואחת מאיתנו ואומר: אני לא עוזב אותך. את/ה לא לבד. אני שומר עליך בכל אשר תלך. לדרום, לצפון, למרכז, בישיבה, בצבא, בחזית, בעורף, במשפחה, בעבודה, בזוגיות ובהורות. אני איתך לאורך הדרך, באהבה, בחמלה, שומר עליך ונמצא איתך כל הזמן.
