בפרשת השבוע נלמד לימוד נפלא וחיוני לתקופתנו. מספרת התורה “ויאמר יעקב אל יוסף… ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך… ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם”.
ופירש רש”י “ואקברה שם: לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בליבך עלי. אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם. שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזארדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר ‘קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה’ והקב”ה משיבה ‘יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם'”.
יש לברר מהו כוחה המיוחד של רחל, איך זה קשור למקום קבורתה ומדוע כל כך חשוב היכן נקברה? כדי לבאר זאת, חשוב להבין שיש לנו בחיים שני סוגים של מורי דרך: מורי דרך להשגת תוצאה ומורי דרך איך ללכת בדרך עצמה.
סיפור חייה הטראגי, הכואב והמלמד, של רחל אימנו; הוא סיפור חיים שמתווה לנו דרך, כיצד הולכים בדרך עצמה, אף אם היא קשה, ואף אם לא רואים תוצאות מיידיות.
הבה ונתבונן מעט בהיסטוריה של רחל אמנו. יעקב עובד שבע שנים כדי לשאתה לאישה והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, ובסוף יעקב מקבל את לאה. ורחל, נישאת ליעקב רק בתום ימי המשתה של אחותה, כצלע שנייה, ואז היא ממתינה ושוב ממתינה להיפקד בבנים. בינתיים היא עדה לזה שנולדים ליעקב ילדים מלאה ומהשפחות ורחל עדיין ממתינה. ומה מתרחש עם לידת בנה השני בנימין? רחל נפטרת לבית עולמה.
המאפיין הבולט במסע חייה היא העובדה שכשכולם סביבה קוצרים הצלחות ורואים תוצאות מוחשיות, רחל עדיין נמצאת בדרך, היא עדיין בגעגועים וכיסופין אל המטרה.
מנין שואבת רחל את כוחות הנפש להחזיק מעמד במסע חיים כזה כאשר היא כל הזמן בדרך אל היעד?
מבאר מוהרנ”ת: “הכלל, שהאדם צריך להשתדל כל ימיו … כי אין שום יגיעה ובקשה נאבד כלל ובוודאי מצא מה שמצא על ידי כל דיבור ודיבור ועל ידי כל יגיעה וחיפוש, כי לית רעותא טבא דאתאביד [-אין רצון טוב שאובד] וזה שאמרו רבותינו ז”ל יגעתי ומצאתי תאמין. ולכאורה אינו מובן מהו העניין תאמין, הלא יכולין לראות אם מצא אם לאו, אך באמת על פי הנ”ל מבואר היטב, כי אפילו אם עדיין אין רואים מה שמצא, ונדמה לו שעדיין לא מצא כלום, ועדיין הוא רחוק מהשם יתברך כמקודם חס ושלום, אף על פי כן צריכין להאמין באמונה שלמה שבוודאי מצא על ידי היגיעה בעצמה כנ”ל וע”כ יגעתי ומצאתי תאמין בוודאי, כי צריכין להאמין שבוודאי מוצאין על ידי היגיעה, אף על פי שעדיין אין רואים מה שמוצאין…”. (לקוטי הלכות ברכת הפירות ה”ה).
למדנו כאן יסוד נפלא וחיוני לתקופתנו: הקב”ה פונה לכל יהודי ויהודייה ואומר כך: לא משנה באיזה מסע אתה נמצא ועם מה אתה מתמודד, במשפחה או בפרנסה, בשדה הקרב או בישיבה, בזוגיות או בעסקים. אם השלב שבו אתה אוחז הוא שלב של דרך געגועים וראיית היעד מרחוק, בבקשה ממך, תלמד מהמורָה הגדולה של האומה הלא היא רחל הצדקת אשר כל חייה היו עדות להימצאות בדרך מתוך אמונה וחיבור איתן לצור העולמים. אל תערוץ ואל תֵחת כי ה’ עמך בכל פינה ודרך בה אתה הולך.
