אחת הסכנות שאנו פוגשים לאורך ההיסטוריה ואף בימינו אלו, היא סכנתו של כוח עליון המיוחס לבני אדם. אותו כוח שכביכול מאפשר לראות דברים שמעבר לנראה לעין. אמת הוא הדבר שיש צדיקי הדור וקדושים אשר מכוח התורה ראייתם מעמיקה וחודרת, אך מכאן עד לנבואות, הדרך רחוקה.
ושמעתי בעניין זה ממרן הראשל”צ הגר”מ אליהו זיע”א שנשאל האם נכון ללכת להתייעץ עם צדיק נסתר כלשהו שהתפרסם כמחולל ניסים ונפלאות, והשיב “אם הוא צדיק נסתר אז איך שמעתם עליו?”. הייתה בזה הוראת חיים מעמיקה למי צריך להתקרב.
כאשר אנו מייחסים כוחות נשגבים לבני אנוש, אנו שוגים ומסכנים את עצמנו ומשפחתנו. טרנד הרבנים הנדירים המיוחדים שבכוחם ובסגולתם לראות עמוק ולרפא נגעים, וכל זה על ידי צדיק נסתר ועלום־היסטוריה, שנחת משמי רום להצלת דורנו ממש.
אותן דמויות תמהוניות ו/או אקסצנטריות, הפילו חללים רבים והרסו חיי משפחות, זוגות רבים לצד נערים ונערות בתמימותם, כל אלו נפלו כפרי בשל לאותן דמויות שהיום מבלים את ימיהם בגלות או בכלא אחרי שהפילו חללים רבים במגוון סוגי פגיעות.
כשאנחנו רוצים להגדיר את אותן דמויות אקסצנטריות, צריך להבין שהאישיות שלהם מתקשרת באופן ישיר בין טירוף פנימי לגאונות ויצירתיות. הם נותנים בכך ביטוי לאינטליגנציה ייחודית ולדחף יצירתי שקיים בהם. תהליכי החשיבה שלהם נובעים מחשיבה כה מקורית שהיא אינה יכולה לעמוד בנורמות החברתיות, מה שגורם אצל חלק מהנחשפים לזה, למחשבה שגויה שמדובר בכוחות־על או ביכולות נדירות.
הלוגיקה של אנשים כאלו מסוכנת ומחריבה עולמות, וצריך להיזהר ולברוח מהם כמו מאש. כאשר הדור הצעיר חווה את הטרנד של המבוגרים בחיפוש אחרי “דמויות רבניות מיוחדות” הוא עלול ליפול לידיהם של שרלטנים מחריבי גוף ונפש.
הדרך הנכונה היא לחפש דמויות שאנו מכירים את הרקע שלהן, את המשפחה שלהן, היכן גדלו, מי רבותיהם, ולוודא שהם בריאים בנפשם, כל עוד אין בידינו את המידע הנ”ל, אנחנו מסכנים את גורלנו בידי דמויות מפוקפקות ואף פוגעניות.
וכך כתב הרש”ר הירש בפרשתנו (וארא ו יד): “עדות־ייחוס זו נועדה אפוא לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית, כל רעיון שווא על התגלמות הא-ל בדמות אנוש. היא נועדה לקיים אמת זו: משה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוקים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה. ועוד נועדה רשימת השמות להכחיש אשלייה אחרת, היפוכה של הראשונה ומסוכנת לא פחות ממנה.
“ומטעם זה לא הסתפק הכתוב בשלשלת הייחוס הישיר של משה ואהרן – יעקב, לוי, קהת, משה – אלא מנה גם את השבטים שקדמו ללוי, על צאצאיהם, וכן גם את יתר ענפי לוי. כי עדות – הייחוס, עם שקבעה כעובדה את טיבם האנושי של משה ואהרן, עלולה היתה להצמיח אמונה, כי כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, יכשר להיות נביא. כביכול, אדם, הידוע כשוטה גמור היום, ישא מחר את דברו בשם ה’; כביכול, רוח ה’ תשרה לפתע על בור ועם־הארץ, ויורהו לדבר בשבעים לשון. ואמנם תופעה זו של נביאות מדומה, או טענת נבואה, לא בלתי-שכיחה היא בחוגים אחרים. וככל שנביא־היום, תמול היה מוגבל בשכלו ונעור מדעת, כן תהיה לדעתם תמורה פתאומית זו עדות ברורה לבחירה אלוהית”.
