על פניו יציאת מצרים כולה מושגת במעשה רמייה. בשום שלב לא מוצגת לפרעה תוכנית לא לחזור למצרים. ה’ אומר למשה לבקש מפרעה לחוג שלושה ימים במדבר. ה’ אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה’ אֱלֹהֵינוּ. האם הכוונה הייתה מלכתחילה לברוח ומשה מספר סיפורי בדים לפרעה כדי לרמות אותו?
פרעה חושד לאורך כל הדרך ואומר: ‘ראו כי רעה נגד פניכם’. הוא מבקש שבני ישראל ישאירו במצרים את הנשים והטף או לכל הפחות את הצאן והבקר. משה משיב שהקב”ה דורש מהם לעבוד אותו על נשיהם ועל טפם, ושהצאן והבקר דרושים להם לצורך הזבח. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת י”י עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה. האם עלינו לקרוא פסוקים אלו באירוניה? האם משה מסובב את פרעה בכחש?
אין לומר שפרעה הבין היטב שזו משמעות שחרורם של ישראל ממצרים. מתיאורי המקראות נראה שהוא מופתע לגמרי מבריחתם. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. הוא חשב שהם חוזרים. חז”ל אומרים שהוא אף שלח עמם מרגלים כדי לוודא את חזרתם. האם התוכנית האלוקית הייתה לרמות אותו?
לכאורה גם פרשת שאילת הכלים היא סיפור של הטעיה. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם. בני ישראל מרוקנים את מצרים, לכאורה כדי לקיים את נבואת ‘ואחרי כן יצאו ברכוש גדול’. כנראה שקל להצדיק מעשה הונאה שכזה ביחס למצרים ששעבדו אותם, וכמבואר במעשה גביהא בן פסיסא (סנהדרין צא א), אך האם אכן זו הייתה כוונת ישראל, להציג למצרים מצג שווא של שואל על מנת להחזיר ולמעשה לרוקן את בתיהם?
ייתכן לומר שמלכתחילה אכן הייתה התוכנית לצאת לשלושה ימים בלבד. ורק בהמשך להתגלגל מכך ליציאת מצרים מלאה. כמובן לא קצרה יד ה’ מלהוציאם לגמרי, אלא שה’ מבקש להעמיד את פרעה בפני החלטה שנתונה לכוח הבחירה שלו. לוותר על משאב כלכלי אדיר בדמות עם-עבדים, זה היה מעבר לנקודת בחירתו באותה עת. אך לשולחם לשלושה ימים לעבוד את אלוקיהם, זאת בהחלט נתבע ממנו. בנוסף, יש לזכור שגם לבני ישראל נאמר שהם יוצאים לשלושה ימים. נראה שגם ביחס אליהם היה עדיף שהשחרור ממצרים יבוא בתהליך מדורג. כפי שרואים בכל חטאי דור המדבר, שוב ושוב רצו בני ישראל לחזור למצרים ולעבדות, וזאת משום שהיציאה הפתאומית למדבר ללא מזון וללא מים הייתה ניסיון קשה מנשוא. אפשר שלכן ביקש ה’ להוציאם לשלושה ימים לעבוד אותו במדבר, וכך להרגילם לאט לאט אל האמון בה’.
לו היה פרעה נענה לבקשה, היו בני ישראל שבים למצרים אחרי עבודת ה’ במדבר וקבלת התורה, ובתהליך ממושך היה פרעה מבין שעליו לשחררם כליל. הם גם היו משיבים את כלי הכסף והזהב ששאלו מהמצרים, שהרי הם קנאום בדין בזמן שרדפו אחריהם המצרים, כפי שכותב הספורנו, ואם לא היו רודפים אחריהם, לא היו זוכים בהם. אם כן, הבקשה לצאת לשלושה ימים לא הייתה שקר ושאילת הכלים לא הייתה במרמה.
מדוע אם כן סירב פרעה לשלח אותם? התשובה טמונה במספר: ‘שלושת’ ימים. שלושה ימים הוא ריחוק משמעותי. ארון הברית הלך לפני המחנה מהלך שלושה ימים. בני ישראל התלוננו על המים כאשר הלכו שלושה ימים ולא מצאו מים לשתות. ובין צאנו של יעקב לצאנו של לבן הקפיד האחרון לשים דרך שלושת ימים.
הבקשה להתרחק מהלך שלושת ימים מבטאת את ההתנתקות מאזור השליטה של פרעה. בני ישראל מבקשים להכיר בכך שגם בתוך העבדות יש לעבד זכות להיות כפוף לאדון האמיתי, לה’. הם לא מעוניינים לעבוד את ה’ בתוך מצרים אלא דווקא במרחק ניכר מתחום סמכותו של פרעה.
פרעה מבין זאת היטב ולכן מסרב. הוא מבין שגם אם ישראל ישובו, כפי שתכננו וכפי שהבטיחו לעשות, הם לעולם לא ישובו להיות עבדים כמו שהיו, נטולי זהות עצמית. ברגע שהם טעמו את טעם החירות הדרך סלולה לחירות מלאה ומוחלטת והפסקת השעבוד. רק אחרי עשר מכות ובלית ברירה פרעה שולח את ישראל לעבוד שלושה ימים במדבר.
וכשבני ישראל יוצאים מורה להם הקב”ה: ‘וישובו ויחנו לפני פי החירות’. מפרש רבי יוסף בכור שור: “וישובו – איני רוצה שתהיו בדאים, שאמרתם ‘דרך שלושת ימים’ ותחזרו, וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם ולכן תשובו לעמוד על אמונתכם”. ומה שכתוב שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, הכוונה היא שלא רצה שיתקרבו בשלושת הימים הללו לארץ ישראל, שלא יצאו לקראתם הפלשתים ויחושו בטעם המלחמה ושוב לא ירצו לעולם לצאת ממצרים.
אלא שלפרעה הוגד שבני ישראל בורחים. האם בצדק הוגד לו? הפסוקים עצמם אומרים שלא. הוא פירש לא נכון את העובדה שהם פנו לכיוון המדבר כביכול ‘נבוכים הם בארץ’ ובכוונתם להימלט ולכן החליט לפתוח במרדף. בלשון רבי יוסף בכור שור: “מספרי לשון הרע היו, שהיו אומרים ודאי לא כיוונו כי אם לברוח”. מכיוון שקיבל פרעה שקר זה, רדף אחריהם ובכך גזר על עצמו מיתה בים סוף, ועם ישראל יצאו לחירות עולם.
