חדשנות מוגנת

התחום הזה מלא בהרצאות של מומחים אמיתיים או ״תופסי טרמפים״ שבאים להפחיד את ההורים בזוועות המתרחשות ברשת (ומה הלאה?). לעומתם, אנסה לתת בנושא זה תובנות חדשות מבלי לחבוש את כובע “הרב” אלא מתוך הידע המקצועי.

הנחות יסוד:

א. בנושא החדשנות יש בעצם שני אתגרים: אתגר רוחני ואתגר נפשי. אלו שחושבים שהאתגר הגדול הוא זה הרוחני, טועים ומטעים. ואם נפתור את האתגר הנפשי – הדברים ייפתרו מאליהם.

ב. אני יוצא מנקודת הנחה שמי שהנושא מעניין אותו לא יכול להימנע באופן מלא ממדיה ומחדשנות, ומשום כך נדרש לו פתרון מאוזן. לדעתי האישית אין שום סיכוי למלחמה נגד החדשנות. היא בתוכנו לעומק.

משל על זקני העיר אי־שם באירופה שהחליטו שאצלם לא תעבור הרכבת. מבחינתם זה היה חידוש גדול ומסוכן שישנה את חייהם ללא היכר. ביום המיועד בו הרכבת הייתה אמורה לנסוע, הם החליטו לעמוד על הפסים ולעצור בגופם את הרכבת… כמו שאתם מבינים, זה לא עזר להם. לכן, הדרך הנכונה היא כמו עם אוכל: לשים גבולות ולדחות כמה שניתן.

ג. כשאני עוסק בתחום הזה, האויבת שלי היא התמכרות הנקראת FOMO (חרדת החמצה), שמתחילה להיות נפוצה מאוד בקרב מתמכרים ומבוגרים ולוקחת מהם את יכולת הבחירה מול כלים טכנולוגיים.

וזה המקום לכמה טיפים מעשיים:

1. חשוב מאוד לגשת לטכנולוגיה (למחשב) עם מטרה מובחנת ומודעת (עבודה, משחק, חיפוש מידע) או עם רשימת מטרות ברורה. גם לנו כמבוגרים זה יכול להועיל. ילדים לא ניגשים למחשב בלי מטרה ובלי טווח זמן. חייבים להגדיר זמן.

2. ומי קובע את טווח הזמן? בגיל צעיר – ההורים, ובהמשך הילדים. חשוב להעביר לילדים את האחריות לקביעת הזמנים. אנחנו חייבים להרגיל את הילדים לייצר לעצמם גבולות, לעשות על עצמם בקרה ולעמוד בגבולות שהם הגדירו.

3. הרבה פעמים אנחנו נותנים פרסים על הדברים הלא נכונים ונמנעים מלתת פרסים על הדברים הנכונים. חשוב לתת פרס על עמידה בהגבלות ועל דחיית סיפוקים. חשוב לייצר שיח של אחריות אישית. ילד שמסוגל לשים לעצמו גבולות ולבלום את עצמו מול גירויים הוא ילד חזק.

4. חשוב להיות אמפתיים, לאתגר של הילדים מול עצמם ולא לתת להם להתייאש. הטכנולוגיה שואבת והתגברות על המשיכה הזו תעזור לילדכם להתמודד מול גירויים נוספים. זו הזדמנות קריטית לחוות את זה יחד איתם ולסייע להם.

5. אפשר לעשות גם אתגר משפחתי של עמידה בגבולות עם פרס של טיול משפחתי מגבש. חינוך לכל החיים זה דבר ששווה להשקיע בו.

6. חשוב שהדברים לא יתפסו כ”הורים נגד הילדים”. כשזה מגיע למקום הזה – יכולת ההשפעה ההורית נגמרת. חשוב לשקף לילדים בזמן מוקדם ככל האפשר שמדובר באתגר גדול ממש כמו אוכל. כולם מבינים שצריכים לאכול אבל במידה. כך גם כאן.

7. ולגבי סמארטפונים? מדובר על אתגר נפשי גדול מאוד. הניידות שלהם גורמת להם להיות אסון לקשב וריכוז ואני לא בטוח שאדם בלי מסגרת יציבה ומחייבת של עבודה ומחויבות יכול להתמודד עם האתגר הזה. לכן, אני ממליץ להתרחק לפחות עד מחויבות קשוחה של פרנסה. וגם אלו יהיו לצרכי למידה, עבודה או משחק מבוקר.

במה לא עסקנו כאן? ברשתות חברתיות, במשחקי מחשב התמכרותיים, בתוכן שאינו ראוי מבחינה רוחנית, בסרטי אימה מזיקים, באלימות על כל סוגיה, ובבעיות הנובעות מחוסר יכולת להפריד בין דמיון למציאות. אלו אתגרים אחרים שיש בעולם ויש גם ברשת בעוצמה גבוהה וזקוקים לטיפול נפרד.

לסיכום:

1. אושר נובע מעשייה עם משמעות. לא תמצאו אדם מאושר מעצם השימוש בטכנולוגיה אלא מיצירת דברים חיוביים באמצעותה.

2. הרעיון הוא להשתמש בטכנולוגיה כדי לחסוך זמן על מנת לעשות דברים שאנחנו אוהבים ומסופקים מהם. אם היא לוקחת לנו את הזמן אז כנראה שאנחנו לא מנהלים את עצמנו טוב.

3. ניתן להשתמש בטכנולוגיה כדי לייצר אושר אך רק עם מטרה וגבולות עצמיים. ולכן כדאי וחשוב לאפשר התנסויות בשימוש בטכנולוגיה יחד עם בניית גבולות. לא להתעלם מהטכנולוגיה אלא להשתמש בה כדי לייצר יציבות נפשית, דחיית סיפוקים, ובחירה.

בהצלחה!