בפרשת השבוע, פרשת עקב, למדנו על מצוות היראה: “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה”.
על פי החסידות, מלבד היותה מצוות עשה יסודית וחשובה, טמונה במצווה זו הנהגה מועילה, מאירת עיניים ומרפאת נפש. היא מציעה מזור ותרופה לאחד החוליים הקשים המאפיינים את תקופתנו – החרדה.
אין זה סוד שאחד האתגרים הנפשיים הבולטים בימינו הוא הפחד התמידי, המתבטא במגוון סיבות וטריגרים. חלקם נטועים במציאות האובייקטיבית וחלקם בסובייקטיבית, אך המשותף לכולם הוא יצירת מצב של לב רגז, אי-שקט, סטרֶס, פחד וחרדה מתמשכת אצל בני האדם.
מהם הכלים שתורתנו הקדושה מעניקה לנו להתמודדות מיטבית עם אתגר זה?
מבואר בספרי חסידות ששורש הפחד והיראה הוא מידת המשפט העליונה, כנאמר “מלך במשפט יעמיד ארץ”. מידת המשפט והדין היא מיסודות הקיום הבסיסי של הנהגת העולם, הן כמשפט הבא מלמעלה והן כמשפט הבא מלמטה, כדברי חז”ל: “הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו”.
כתוצאה ממציאות תמידית זו של משפט ודין, בין אם האדם מודע לכך ובין אם לאו, עולים מעת לעת פחדים ויראות שונות בליבו.
וכאן יש עצה: אם יקבע האדם לעצמו זמן קבוע מדי יום, בו יקדיש רגעים לשפוט את עצמו, לדון ולבחון את כל עסקיו והנהגתו – האם הוא נוהג כהלכה – אזי, כפי שקיבלנו מרבותינו, “אם יש דין למטה אין דין למעלה”.
כלומר, כאשר האדם מתבודד ומפריש לעצמו זמן להתייחד עם קונו, ובזמן זה מקיים בעצמו, יחד עם ה’ יתברך, את המשפט האישי בשיח הפרטי שלו עם הבורא, הוא מנגיש את עצמו ישירות למשפט מול ה’ יתברך, ידיד נפש, אבינו אב הרחמן. בכך הוא ממתיק מעליו את הדינים הקשים, ועל זה ביקש דוד המלך “מלפניך משפטי יצא”.
לעומת זאת, מי שאינו מקיים זאת ואינו מציב את עצמו במשפט מול ה’ יתברך, הדינים והקטרוגים אינם פוסקים, שכן מערכת המשפט פועלת תמיד כחלק מקיום העולם. או אז הדינים מתלבשים בטריגרים שונים הגורמים פחד לאדם, ועל זה אמר דוד המלך “למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך” – כלומר, יש הרבה עבדים ושלוחים לממש את המשפט ולהפחיד את האדם, מהמינוס בבנק ועד הכטב”מים מתימן.
יעזרנו ה’ יתברך לנהוג הנהגה פשוטה ומועילה זו, המקרבת את האדם לבורא ומסלקת ממנו פחדים מיותרים.
(מבוסס על ליקוטי מוהר”ן קמא, תורה ט”ו)
