במה מכובדת מאוד קיבלה פרשת שקלים ויש להבין מדוע.
בשלמא פרשת זכור – מצוות מחיית עמלק, מובנת חשיבותה. גם פרשת פרה אדומה סמל הטהרה של עם ישראל, או פרשת החודש המדברת על גאולת מצרים ומבשרת על בואו של חג הפסח ניתן להבין, אבל פרשת שקלים המתארת את אופן ספירת עם ישראל, זהו לכאורה עניין פעוט וזניח ובוודאי שלא אמור לקבל את הבמה המכובדת של אחת מארבע הפרשיות המיוחדות.
בביאור עניין זה, ראשית יש להבין את מהות עניין ספירת עם ישראל.
מצד אחד אנו מוצאים את מושג האחדות כדבר מרכזי בעם ישראל וכפי שמובא בחז”ל שבני ישראל קיבלו את התורה כאיש אחד בלב אחד. כלומר שאין מקום ליחיד ולפרט אלא רק לציבור כולו כיחידה אחת (וכמו שמצינו שדוד המלך נענש על כך שמנה את עם ישראל ולכן אירעה מגפה גדולה בימיו).
ומאידך אנו מוצאים בתורה אריכות רבה בכל הנוגע לספירת עם ישראל, כל שבט ושבט בנפרד, חלק נרחב מאוד של חומש במדבר מוקדש לתיאור ההפרדה בין השבטים, כל אחד תחת דגל אחר ובנחלה אחרת.
עלינו להבין האם המניין והפרט הוא הדבר העיקרי או שמא דווקא החיבור והאחדות של כל העם כיחידה אחת.
בפרשת שקלים התורה מלמדת אותנו שהדרך למנות את עם ישראל הוא באמצעות חצי שקל. מדוע לא שקל שלם? אלא הצורה מלמדת אותנו מהי הדרך הנכונה.
בוודאי שיש חשיבות רבה לכל יחיד ויחיד. לכל אחד יש משימה שונה בחיים והוא צריך למלא את ייעודו האישי ולהגשים את הפוטנציאל שלו באמצעות כל הכלים שברשותו. אך יחד עם זאת, עליו גם להכיר בכך שהאדם לצידו הוא חשוב בדיוק כמותו וגם לו יש משימה ייחודית ופוטנציאל להגשים.
ואף אם לפעמים נדמה לו שהייעוד שלו הוא נעלה וחשוב יותר, עליו לדעת שבסופו של דבר החשיבות של כל אחד ואחד הינה זהה, באותה דרגה: חצי שקל. אף יחיד אינו שווה שקל שלם.
כעת, כשהבחירות מאחורינו, חשוב לזכור זאת ולנסות לאחד את השורות בכך שנכיר במעלותיו של האחר למרות השוני.
אנו צריכים את כולם יחד, בכדי להשלים את הפאזל של עם ישראל.
הכותב הינו ראש קהל ‘היכל התפילה’, רמת בית שמש ג’
