בפרשת השבוע אנו לומדים על הסבר מותם של בני אהרן הקדושים והטהורים: “בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ”. מהו הלקח אותו נוכל ללמוד מכך לעבודה שלנו ולהתמודדויות שלנו כיום?
מבאר בספר ‘אוצר היראה’ על פי ה’ליקוטי הלכות’ (אורח חיים הלכות יום טוב ה’):
“יש כלים נפלאים הרבה שנעשים באמנות נפלאה, והכל על-ידי חכמת כח המושך וכח המכריח. ומי שבקי באמנות זו איך לכוון יחד שני הכחות הנ”ל במזג הצריך, אזי נעשים על-ידי-זה כלים נפלאים שעושים פעולות נפלאות.
“וכמו-כן בכל אדם יש בחינת כח המושך, שהוא הנפש, וכח המכריח שהוא הגוף; וכשתאוות הגוף או שאר מניעות, שהם מבחינת כח המכריח, מתגברים ביותר עד שמרחיקים את האדם מקדושת נפשו בשורשה, זה בחינת מיתה ממש, רחמנא לצלן; אך כששני הכוחות הנ”ל מתנהגים במשקל הראוי, עד שתמיד הכח המושך מתגבר על הכח המכריח – אך באופן שלא לבטלו לגמרי, כי זה בחינת “בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ”, ועל זה הזהירו את ישראל ביותר בשעת מתן תורה: פן יהרסו לעלות, כי העבודה צריך להיות בבחינת והחיות רצוא ושוב, ואז – אדרבא, זה עיקר החיים, שהוא בחינת חיבור גוף ונפש, ודייקא על-ידי חיבור שני כוחות אלו ביחד נעשים תיקונים נפלאים בכל העולמות על ידי האדם הבעל-בחירה המחובר משני הכוחות אלו ביחד”.
עניין זה, לשמור על איזון בין הכוחות השונים של הגוף והנפש, הוא נכון וחיוני תמיד, אבל בפרט הוא קריטי ממש כאשר מסתיים חג מיוחד ומאיר כל כך כמו חג הפסח, בו זכינו לאתערותא דלעילא ולהמון טוב ושפע שלא לפי ההכנה שלנו, אלא בחיפזון יצאנו ממצרים ומאהבת ה’ יתברך אותנו הוא משפיע עלינו שפע גדול. אחר כך אנו צריכים להטמיע את האור הזה בחיים שלנו, בכל צומת ובכל פינה, בכל נקודה, במידה ובמשקל הראוי – וזה מאתגר מאוד.
קיים פער משמעותי בין החוויה של הקדושה במועד להתמודדות של חיי השגרה האפורים יחסית. הדבר דורש מאיתנו משמעת, השקעה, והמון תשומת לב, רגישות ואיזון בין גוף ונפש. עלינו להיזהר לא להתרסק מהשאיפה להגיע לרום המדרגות הרוחניות, אך מאידך, לא להיגרר אחר תאוות הגוף והחומריות.
חיוני וחשוב שכל אדם ישים לב מה הם הדברים שעוזרים לו להשיב את ספינת חייו לתלם ולמסלול השגרתי, ולהשתדל לקיים בפועל ממש הנהגות שמסייעות לו בהסללה, התמתנות, איזון והשקטה. העיקר הוא למצוא את המיזוג הראוי בין גוף ונפש, כדי שנוכל לעבוד את ה’ בשמחה ובטוב לבב מתוך חיבור נכון ובריא לשני חלקי המציאות שלנו.
בעזרת ה’, נזכה ליישם את הלקחים של פרשת השבוע ולמצוא את האיזון הנכון בעבודת ה’, להטמיע את קדושת המועדים בחיי היומיום, וכך להתעלות ולהתקדם בדרכנו הרוחנית בצורה בריאה ויציבה.
