במאמרים הקודמים סקרנו את חייו ופעלו של הסַלָּח – רבי משה אִבְּן עזרא. במאמרים הבאים נביא מחייו ופעלו של ידידו רבי אברהם אִבְּן עזרא המוכר לנו יותר מפירושו המונומנטלי על התנ”ך. אין קשר משפחתי ביניהם, אך הם חיו בידידות והערכה הדדית, כמו גם שלשניהם קווי דמיון בחיבתם לשירה, בלשנות, ולפילוסופיה יהודית.
רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב”ע; ד’תתמ”ט, 1089 – א’ באדר א’ ד’תתקכ”ד, 27 בינואר 1164) נולד לגדות נהר האֶבְּרוֹ בעיר טודלה שבספרד. חייו התאפיינו בנדודים, כך שכבר בצעירותו נדד ממנה ועבר בערים טולדו, אליסנה וקורדובה שהייתה מרכז השכלה וחוכמה בתקופה זו, ובה שהה שהייה ממושכת.
בהמשך נדד ראב”ע גם בארצות צפון אפריקה: מרוקו, אלג’יריה ותוניסיה. כך למשל מתאר תלמידו לימים, רבי שלמה פרחון בעל ‘מחברת הערוך’, על הגעתו לצפון אפריקה יחד עם רבי יהודה הלוי: “וכשבאו רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא ש”ן לאפריקי, וראו כל העולם קורין אשתים, תמהו מזה…” (מחברת הערוך, ד ב).
במהלך נדודיו במרוקו התיידד עם רבי יוסף בן עמראן, דיין העיר סיג’ילמסה, אצלו שהה תקופה ממושכת. ראב”ע הביע התפעלות מחוכמתו, וכתב ששה שירים המספרים בשבחיו. בהיותו בתוניסיה התיידד עם רבי שמואל אבן ג’אמע, אב בית הדין בעיר גאבס, אשר אף אצלו התגורר תקופה ממושכת, ושיבחו בשיר ‘ארי קם בתוך צאן והיה לגואל’. מידידיו הנוספים היה איוב שלמה אבן אלמועלם, משורר ורופא בחצר מלך מורביטון בעיר מרקש, וכהרגלו הוא שורר לכבודו מספר שירים.
נדודיו והיכרותו את קהילות עם קודש בחבל ארץ זו, תרמו תרומה מכרעת לכתיבת הקינה המפורסמת ‘אהה עלי ספרד’, אותה חיבר לאחר הפרעות בקהילות היהודיות בספרד וצפון אפריקה, בתקופת שלטון אל-מוואחידון, ובה הוא מבכה את חורבן הקהילות, כשהוא מונה אותן אחת לאחת.
בשנות הארבעים לחייו עזב ראב”ע את ספרד, והתחיל במסע נדודים בקהילות היהודיות בדרום אירופה ובמערבה.
את נדודיו באירופה החל ראב”ע בדרומה, בעיר רומא שבאיטליה. מהעיר רומא נדד לעיר סלרנו, שם הייתה קהילה יהודית גדולה, ובשיריו הוא משבח ומעריך את פטרונו בשם אליקים שתמך בו בשהותו בעיר. משם המשיך לנדוד ברחבי איטליה, כשהוא עובר בערים לוקה ומנטובה. במנטובה חלה במחלה קשה ואף נטה למות, או אז נדר לפרש את התורה לפי הפשט, והחלים. לאחר מכן המשיך בנדודיו לוורונה. בנדודיו ברחבי איטליה התחיל לכתוב ספרים רבים. כך למשל הוא כתב את פירושו לספר קהלת באיטליה, אותו סיים בשנת ד’תת”ק (1140 לסה”נ), כפי שכתב בפירושו לפסוק האחרון בספר “לחשבון היודעים, תעודת שעשועים, תשע מאות יש עם, אלפים ארבעה”.
מאיטליה המשיך ראב”ע מערבה לצרפת ולפרובנס. בצרפת התגורר בתחילה בעיר בדרש (כיום: בזייה), שם קיבלוהו יהודי המקום בכבוד גדול והוא אף חיבר לכבודם את ‘ספר השם’. לאחר שהותו בבדרש המשיך לכיוון נרבונה בחבל לנגדוק שבדרום צרפת, ואחר כך לרואן בחבל נורמנדי שבצפון צרפת.
בשהותו בצרפת התיידד עם רבנו תם, עמו נשא ונתן במלחמתה של תורה. כך למשל – באווירת הימים ולסימנא מילתא – דנים ראב”ע ור”ת על פשר הביטוי ‘מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח’ (יהושע ה, יא). דבריהם מובאים בתוספות למסכת ראש השנה (דף יג ע”א ד”ה דאקריבו): הקשה ר’ אברהם אבן עזרא הא ממחרת הפסח היינו ט”ו בניסן וכו’, והשיב לו רבינו תם וכו’. יעויין שם למוצאי דעת.
בפירוש ספר היצירה שמיוחס ביסודו לרב סעדיה גאון, נוסף קטע מאוחר המספר כי ראב”ע הדגים לר”ת יצירת גולם על ידי צירוף אותיות. רבי יעקב עמדין בספרו ‘מטפחת ספרים’ (ח”א פ”א ד”ה ‘והנה בענין שורש’) תוקף טענה זו בחריפות וכותב: “וכי מי לא ידע שלא היה לאבן עזרא חלק ונחלה בחכמת הקבלה?! אין צריך לומר בחלק המעשיי שבה, הלוואי שלא היה מכחישה. לכן סיפור מעשה הנ”ל – הבל הוא בוודאי”. לזכות הכותב הוא כותב: “כבוד בעל הפירוש ההוא במקומו מונח, שהיה בלי ספק אשכנזי ירא שמים, שמיהר להאמין בשיחה בטלה, מבלי חקירה וידיעה ברורה, כי חשבה לצדקה לכבוד התורה”.
עם זאת, לא ניתן להתעלם כי בדברי ראב”ע מצוי לרוב המונח ‘סודות’. כמו כן, עדות לרוח הקודש לה זכה בנדודים אלו, ניתן למצוא במכתב ששלח לרבי שמואל אבן ג’אמע, ובו הוא כותב: “…ואשמע את השם מדבר אליי, ביד הנדוד נפשך מסורה”.
בשנת ד’תתקי”ח (1158) שהה אבן עזרא בלונדון שבאנגליה, שם היה למורו של ר’ יוסף בר’ יעקב ממורויל, ושם כתב את איגרת השבת המפורסמת בט”ו בטבת ד’תתקי”ט, עליה נרחיב קמעה בעוסקנו ביצירותיו במאמר הבא.
בנדודיו הוא נשא בגאון את הכינוי “אברהם הספרדי”, כשהוא מקפיד לכתוב בעברית צחה ומדויקת, וכך למעשה הצליח להפיץ את חכמת יהדות ספרד, אשר הייתה כתובה ברובה בערבית יהודית. כמעט כל ספריו נכתבו במהלך נדודיו.
מכתש אבן עזרא (Abenezra)
בין למעלה מחצי מיליון מכתשים על פני הירח, ישנו מכתש המכונה ‘אבן עזרא’ על שמו של מושא מאמרנו רבי אברהם אבן עזרא. קוטרו 42 ק”מ, ועומקו 3.7 ק”מ. המכתש ממוקם באזור הדרומי-מרכזי של הירח, והוא מחובר לקצהו הדרומי-מזרחי של מכתש אצופי. מצפון מזרח לו שוכן מכתש גבר, ומדרום מזרח נמצא סקרובוסקו הגדול יותר.
מכתש זה כונה כך, משום שה’אבן עזרא’ עסק רבות בתחום האסטרונומיה, כתב לוחות אסטרונומיים, וערך תצפיות שונות ומחוכמות במערכת גרמי השמים. ספריו בתחום המתמטיקה, האסטרולוגיה והאסטרונומיה, היוו בסיס למתמטיקאים ולאסטרונומים בארצות אירופה ובעולם המערבי שנים לאחר מכן.
קיימים עוד שני מכתשים על שמם של ענקי רוח יהודיים. האחד, ‘מכתש רבי לוי’ (Rabbi Levi) על שמו של רבנו לוי בן גרשום מגדולי אשכנז, אשר חי כמאתיים שנה לאחר האבן עזרא (ה’מ”ח, 1288 – ה’ק”ד, 1344) וכמוהו, עסק רבות בתחומי המתמטיקה והאסטרונומיה, לצד גדלותו התורנית. רלב”ג אף פיתח מכשיר לניווט ימי המבוסס על צפייה במערכת גרמי השמים בשם ‘מטה יעקב’, ששימש במשך כארבע מאות שנה יורדי ים ונווטים. ספריו של רלב”ג תורגמו לשפות זרות, ושמשו בסיס מדעי לחוקרים ולמפתחים בתחום. רלב”ג אף ביצע תצפית על ליקויי חמה ועל ליקויי לבנה בתחילת המאה ה-14. המכתש הנוסף קרוי ‘זַכּוּת’ (Zagut) ע”ש רבי אברהם זכות בעל ‘ספר יוחסין’ שחי במאה ה-15 וה-16 (1452–1515), כאשר אף הוא לצד גדלותו העצומה בתורה, זכה להכרה עולמית בזכות ידיעותיו העמוקות בתחום האסטרונומיה. כך למשל כריסטופר קולומבוס הנודע התייעץ והשתמש בלוחות האסטרונומיים שלו לפני ובמהלך מסעותיו לעולם החדש.
