בפרשת אמור אנו לומדים על מצוות ספירת העומר, שבה אנו עוסקים בימים אלו. חשוב להתבונן מהו הלימוד שנוכל להפיק ממצווה קדושה זו לעבודתנו היומיומית ולהתמודדות השוטפת שלנו עם אתגרי החיים.
חז”ל בזוהר הקדוש אמרו: ‘וספרתם לכם, לכם דייקא. אוף הכא לכם לעצמכם’ (זוהר ח”ג צ”ז ע”ב). מהי משמעות הדבר שצריך האדם לספור לעצמו? ביאר בזה רבי נתן מברסלב וזה לשונו:
“לכם – לעצמכם. לכם – לעצמכם דייקא, שכל אחד צריך לספור ספירת העומר שהוא בחינת התחזקות לעצמו, כפי מה שהוא; ולא יפול בדעתו מחמת שנדמה לו שחביריו בני גילו טובים ממנו הרבה. כי אף על פי שהוא מידה טובה להיות עניו, ולהחזיק כל אדם טוב ממנו, אבל אם יפול בדעתו על ידי זה, חס ושלום, אין זה ענוה: אדרבא זהו גדלות גדול, שאין נאה לו שיעבוד איזה עבודה להשם יתברך ועדיין הוא רחוק כל כך, וחביריו כבר זכו למה שזכו…” (ליקוטי הלכות, אורח חיים, פסח, ט,כב).
למדנו כאן יסוד נפלא מספירת העומר – עבודת השם יתברך היא המסע שלי עם השם יתברך, ללא השוואות וללא תחרות. זה רק אני והשם יתברך.
רבי נתן מביא שם את הדוגמה של התם בסיפורי מעשיות למוהר”ן זצ”ל, אשר למלאכתו עסק ברצענות והכנת נעליים. הנעל שהיה מצליח לייצר לא הייתה הנעל היפה ביותר בשוק, בלשון המעטה, ובכל זאת היה התם משבח את יופי הנעל ומתפעל ממנה. אשתו הייתה שואלת אותו מדוע הוא מרוויח חצי משאר הרצענים, אם נעל זו כל כך יפה. והיה משיב לה: “זה מעשה שלי וזה מעשה שלו”.
התם היה תמיד מלא שמחה. לעומתו, החכם בסיפור חיפש לעצמו תמיד שינויי קריירה, וכל ימיו היה עסוק בחשיבה השוואתית ותחרות. אמנם הגיע לרמה גבוהה של אינטליגנציה ותעסוקה נחשבת, אבל יחד עם זה היה מלא ייסורים תמיד.
ולמד מסיפור זה רבי נתן לנושא שבו אנו עוסקים: אמנם תמיד ברוחניות נשאף להתקדם ולהוסיף חיל, אבל כמה חיוני לסגל את דרכי החשיבה של התם ואת כלי ההערכה שלו.
כאשר ‘המוצרים’ הרוחניים שלנו – התורה, התפילה, המצוות והברכות שלנו – נראים כמו שהם נראים, לא ניפול ברוחנו, ונדע להעריך באמת ולשמוח במה שהצלחנו לייצר לפי מבחן הדרך וההשקעה האישית שלנו.
