בהיותי ילד קטן, הגעתי לביתה של סבתי הצדקנית, הרבנית הניה ע”ה (אשת חבר להגאון הגדול רבי אפרים נחום זצ”ל), בשבת בצהריים. היה זה מיד אחרי חג הפסח, וראיתיה לומדת פרשת השבוע. כילד, תהיתי מה יש לאישה ללמוד בחומש הקורבנות, הנטול כמעט מעשה־אבות ומלא בדינים והלכות המקדש והקדושה.
ואז היא חשפה אותי אל עולם חדש ששינה לי את החיים – חומש עם ביאור הרש”ר הירש. החומש היה מיושן וקרוע מרוב שימוש. היא הסבירה לי שהיא משתדלת כל שבוע ללמוד את הפרשה דווקא עם הביאור שלו. מאז, גם אני זוכה ללמוד מתורתו.
לכל אדם גדול יש סיפורי אמונה וגבורה ששמע מסבתא שלו על מסירות נפש ועל התמודדויות, מי באש ומי במים, מי בארץ ומי בחו”ל. סיפורים שבונים את התמימות היהודית הבסיסית, לה אנו כה זקוקים בהמשך החיים. לכל אחד מאיתנו צרובים בזיכרונו רגעי שיא שכאלו, ומי שלא זכה עם הסבתא, זכה עם הדודים או השכנים. אבל המסר של הסיפורים זהה – גבורה יהודית.
כוחם של אותם סיפורים חזק לאין ערוך מדברי חיזוק רבים ואחרים שנחשפים אליהם בהמשך החיים. להכיר את הקושי ואת ההתמודדות ומנת חלקם של אבותינו בגולה בדורות הקודמים, ולהבין את השתוקקותם לעלות לארץ הקודש תוך הקפדה על כל סעיף קטן שבשולחן־ערוך – זהו ספר מוסר חי.
אותה סבתא שחשפה אותי לרש”ר הירש עברה חיים לא קלים: יתמות מאבא בגיל צעיר שנרצח מול עיניה בליל הסדר, בפוגרום סתמי של חיות בדמות חיילים פולנים, עניות וקושי קיומי. אך לצד זה, בלא בית יעקב ובלא מסגרת חינוכית, היא בנתה לעצמה כללי חיים שמהם קמה אלומתה וגם ניצבה בכרם בית ישראל.
פעמים רבות אנו יושבים בניחומי אבלים ושומעים סיפורי חיים “פשוטים”, אבל כאלו ששזורים בהם כוחות נפש עצומים. סיפורים שעצם שמיעתם יוצקת לתוכנו כוח עתיק של מסירות נפש ללא תנאים. סיפורים שלאלו שחוו אותם זה היה טריוויאלי, אך לנו הם אבן דרך לחיים והמשך המסורת.
הרש”ר הירש בפרשתנו, בהערת אגב, פותח צוהר לחשיבות המיוחדת של “זקניך ויאמרו לך” – להקשיב לסיפורי הדורות הקודמים ולהקפיד להשמיע אותם לדורות הצעירים:
פרשת חקת, כ’ א’: “ועתה אימהות וסבתות עמדו לעלות עם הדור החדש אל הארץ המובטחת, והן שמרו בליבן את הזיכרון החי של העבר במצרים ושל המסע במדבר על פי ה’, והן יכלו לרוות את נפש הנכדים והנינים מן המעיין הרוחני של חוויותיהן עם ה’. אכן נשי ישראל הקדימו להצטייד ברוח ישראל והיו חדורות בה עד לעומק נפשן, ועובדה זו ראויה להיות נזקפת לזכותה של מרים שהאירה לפניהן כנביאה”, עכ”ל.
יש סבתות שסיפורי המסורת שלהן הם על שלגיה והגמדים או זהבה והדובים, ויש סבתות שסיפורי המסורת שלהן הם על מסירות נפש יהודית להמשיך את שושלות היוחסין ממרים הנביאה וכל הצדיקות לאורך הדורות עד ימינו אנו.
