בפרשת השבוע נאמר: “על כן יאמרו המושלים בואו חשבון”. חז”ל דרשו: “המושלים – ביצרם, בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה”.
כדי להבין את עומק הדברים, נתבונן בגמרא במסכת גיטין (לח.) העוסקת בכיבוש שטחי עמון ומואב. למרות האיסור המקורי על עם ישראל לכבוש אזורים אלו, כפי שנאמר בספר דברים: “אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה”, התאפשר הדבר לאחר שסיחון מלך האמורי כבש אותם תחילה. זאת מכיוון שקיים קניין חזקה לעובדי כוכבים, כפי שהגמרא מסיקה.
מעניין לציין כי בלעם הוא שיעץ לסיחון לכבוש את חשבון, בטענה שינצח (רש”י). בעקבות זאת, סיחון אמר “תיבנה ותיכונן עיר סיחון”, אך בסופו של דבר, הוא עצמו הלך לאבדון ועם ישראל זכה בחשבון.
מכאן למדו חז”ל את הלקח העמוק של “בואו ונחשב חשבונו של עולם”. בחיינו אנו נתקלים בדילמות דומות: למשל, כשמגיע זמן השיעור או החברותא הקבועים, ופתאום מזדמנת עסקה כלכלית מפתה. ברגעים אלו עלינו לעצור ולשקול: מהו ההפסד הרוחני אם נוותר על הלימוד? האם אנו מוכנים לאבד את הקביעות, את החיבור לרוחניות, את ה”קבעת עיתים לתורה”?
חשוב שנזכור תמיד לערוך את החשבון הזה, לשקול את הרווח מול ההפסד בראייה רחבה ועמוקה. לעיתים, מה שנראה כהפסד בטווח הקצר עשוי להתגלות כרווח גדול בטווח הארוך, ולהפך. כך נוכל לקבל החלטות מושכלות יותר, המביאות בחשבון את ערכינו האמיתיים ואת יעדינו ארוכי הטווח, ולהיות באמת “מושלים ביצרנו”.
הכותב הינו ראש קהל בשכונת פסגת זאב, ירושלים
