התורה ברוב חלקיה מתארת את התהוות עם ישראל. החל מיצירת האנושות, דרך האבות, היציאה ממצרים, כריתת הברית, ועד חומש במדבר המתאר את התקבצות השבטים סביב המשכן במסע לארץ ישראל.
כשעם ישראל יוצא ממצרים הוא עתיד לעבור תהליך ארוך שבסופו הוא יהיה עם ה’. בשביל להיות עם ה’ הם צריכים קודם כל להיות עם. אומה אמיתית היא כזו שיש לה חוקה משלה, ארץ משלה ושלטון מרכזי ומאוחד, תחת מלך אחד ומטבע אחד. זו הייתה ההבטחה לאבות. כאשר הם הובטחו על ארץ ישראל, לא היה פירוש ההבטחה, שהיהודים יחיו בה כפרטים בודדים, אלא כממלכה עצמאית ומתפקדת. זה הייעוד הגדול שכל התורה צועדת לקראת הגשמתו. אולם כפי שנראה, משימה זו אינה קלה בכלל.
את שלבי ההתגבשות העיקריים של עם ישראל כאומה הם עוברים מחוץ לארץ הקודש. במצרים הם מתחילים להיקרא בשם ‘עם’ (שלח את עמי), ביציאה משם הם מובחנים ומופרדים, גוי מקרב גוי, אחר כך מתאחדים כל השבטים יחד לכרות ברית עם ה’ במתן תורה, ובמסע לארץ ישראל הם מסתדרים סביב המשכן, איש על מחנהו ואיש על דגלו. זהו תהליך ארוך ולא פשוט, להפוך מיחידים מפוזרים ומשועבדים, משבטים שונים, לאומה אחת מאוחדת.
גם כשהם נכנסים לארץ, לא מיד הם משלימים את התהליך. בתקופת השופטים הם עדיין אומה של שבטים שכל אחד עושה הישר בעיניו. אין מרכז שלטוני אחד יציב. רק אחרי שנים ארוכות הם מתקבצים יחד תחת הנהגה של מלך אחד ומקימים מקדש אחד. בימי שלמה הם מגיעים לשלמות של אומה מאוחדת המקיימת את ייעודיה באופן מושלם. אך כידוע פרק מזהיר זה בתולדות עם ישראל לא נמשך זמן רב. תיכף התפלגה הממלכה.
ההיסטוריה הייחודית הזו מובילה להבנה שהמציאות של ממלכה עצמאית מאוחדת היא חלום קשה להשגה עבור עם ישראל. וכשמעיינים במקראות, מבינים את הסיבה לכך. עם ישראל ביסודו הוא עם קשה עורף. הוא מסרב לקבל מרות. יש לכך צד חיובי מאד. התורה אומרת ‘עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים’. עם ישראל הוא בעל תודעה של חירות והוא מסרב לקבל על עצמו עול. הבעיה היא שעם ישראל מתקשה לקבל גם עול של הנהגה מכל סוג שהוא. במשך שהייתם במדבר עם ישראל שוב ושוב בחנו את משה. גם אחרי האותות וגם אחרי שהאמינו בה’ ובמשה עבדו, לא חדלו מעולם לפקפק במנהיגות שלו ובהחלטותיו. ביקשו לתת ראש ולשוב למצרים, התלוננו על העדר מים ובשר ועל טעמו של המן, ועוד.
חוסר היכולת להתאחד תחת הנהגה אחת הוא אתגר קריטי ליצירת ממלכה. ממלכה יכולה להתקיים ולשגשג רק כשיש שלטון מרכזי שכולם מכירים בו. לכן עם ישראל היה מוכרח לעבור תהליך חינוכי ארוך של התגבשות במצרים, למרגלות הר סיני ובתלאות ארבעים השנה במדבר; הם היו צריכים לחיות שנים ארוכות במצב של ‘איש הישר בעיניו יעשה’ ולהרגיש כיצד נראה עם חסר מנהיגות; ורק כך הם הגיעו לבסוף להכרה שהם זקוקים להתאחד באחדות אמיתית תחת מלך שינהיג אותם. וכשהם שכחו זאת לאחר זמן קצר, מהר מאד טפחה המציאות על פניהם בחורבן ובגלות. אי אפשר לנחול את ארץ ישראל ולהתמודד עם כל האויבים כאשר כל אחד מושך את השמיכה לכיוונו.
הקושי להתאחד תחת שלטון מרכזי ומאוחד ממשיך ללוות אותנו לאורך כל דברי ימי עמנו. הפילוגים אכלו בנו בכל פה בימי הבית השני ובכל הגלויות שגלינו אליהן. המסקנה ברורה שאנחנו יכולים להסיק מכל מה שעבר עלינו היא שבלי הנהגה מאוחדת ומרכזית, עם ישראל לא יוכל לעמוד. אם בכוונתנו להמשיך להתקיים כעם בארצו, אם ברצוננו להתמודד מול האתגרים הגדולים שעומדים לפנינו, עלינו להבין שאנחנו יכולים לממש את ייעודנו כעם ה’ רק אם נצליח לוותר על הפיצולים לפלגי פלגים ולהתאחד תחת הנהגה מרכזית הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.
