פרשת השבוע, פרשת קורח, היא מקור עשיר ללימוד, עיון והפקת תועלת מעשית. היא מאירה לנו דרך להתמודדות עם מצבי מחלוקת מאתגרים, מלמדת אותנו כיצד לזהות מצבים נפיצים בעלי פוטנציאל למחלוקת בטרם יתפתחו, ומעניקה לנו מסר מעודד ומלא תקווה שניתן ליישם בחיינו.
חז”ל, במדרשם, מתארים את תהליך בריאת האדם כהליך שלווה בוויכוח בין מלאכים ודעות שונות בפמליה של מעלה:
“[מידת ה]אמת אמרה: ‘אל ייברא, שכולו שקרים’. [מידת ה]חסד אמרה: ‘ייברא, שכולו חסדים’. [מידת ה]שלום אמרה: ‘אל ייברא, שכולו קטטה’. אמר הקדוש ברוך הוא: ‘ייברא’. אמרו המלאכים לקב”ה: ‘ריבונו של עולם, וכי אתה מבזה את החותם שלך שהוא אמת?’ אלא: ‘תעלה אמת מן הארץ’, שנאמר ‘אמת מארץ תצמח’.”
מדרש זה מעורר תמיהה עצומה: כיצד ייתכן שמידת האמת מתווכחת עם הקב”ה, שהוא עצמו “חותמו אמת”? מה משמעות הדברים?
התשובה טמונה בהבנה שיש “אמת” ויש “אמת לאמיתה”. כלומר, ישנן דרגות רבות וסוגים שונים בבירור האמת. כאשר מידת האמת מקטרגת ואומרת “אל ייברא, שכולו שקרים”, היא טוענת טענה אמיתית, אך זו אינה האמת המוחלטת, האמת לאמיתה של ה’ יתברך.
למעשה, כל הקטרוגים וכל המחלוקות המתהוות בעולם נובעים מאמת שאינה מבוררת כל צרכה. האמת נעשית כעדרים, כאשר לכל קבוצה ולכל אדם יש חלק מסוים מן האמת. מתוך רצון להשפיע את אותה אמת חלקית, הם פועלים, ומכך פרצו רבות מן המחלוקות בהיסטוריה.
נמצאנו למדים שכאשר יש קטרוג חיצוני הטוען כי לא כדאי לברוא אדם שהרי הוא מלא שקרים, גם אם יש אמת בטענה זו, עדיין אצל ה’ יתברך נמצאת האמת לאמיתה האומרת “ייברא” ו”תעלה אמת מן הארץ”.
כלומר, הקב”ה חפץ ומאמין באדם עם כל מגרעותיו. מתוך הריחוק והמצב הטבעי של האדם, שהוא מלא שקרים וקטטות, דווקא משם האדם יצעד וילך בחיפושו אחר האמת. דווקא זה מגדל ומקדש את שמו הגדול של הבורא.
עיקרון זה חל גם כאשר האדם מקטרג על עצמו. כלומר, כאשר יש בקרבו אמת הבאה ותובעת אותו לדין על מעשים רעים שעשה. זוהי בעצם אותה אמת האומרת “אל ייברא”. אך האדם מצווה לא להקשיב לקול המייאש הזה, לקול האמת הלא מקדמת, אלא להטות אוזן רק לקולו של ה’ יתברך המחזקו ואומר לו:
“בני היקר, גם אם מצבך הרוחני קשה מנשוא וגם אם עלתה בליבך טינה וקטגוריה עצומה על עצמך, גם אם נדמה לך שמצד האמת הקדושה מצבך אבוד וחסר סיכוי, זכור תמיד שאני אתך ולצידך, עמך וקרוב אליך. אני, ה’ יתברך, מאמין בך לא משנה היכן אתה נמצא ולא משנה כמה מזעזע מצבך. זכור, בני היקר, שאני, בניגוד למידת האמת, אומר תמיד: ‘ייברא’!”.
לקח זה, המבוסס על תורתו של רבי נתן מברסלב בליקוטי הלכות (הלכות ריבית), מלמד אותנו על כוחה של האמונה והתקווה אפילו במצבים הקשים ביותר. הוא מזכיר לנו שגם כאשר האמת החלקית שלנו מראה תמונה קודרת, עלינו לזכור את האמת הגדולה יותר – האמונה של הבורא בנו ובפוטנציאל שלנו לצמוח ולהתעלות.
בהקשר של פרשת קורח, לימוד זה מאיר באור חדש את המחלוקת ואת תגובתו של משה. הוא מזכיר לנו שגם במצבים של קונפליקט עמוק, עלינו לחפש את האמת הגדולה יותר, את הפוטנציאל לצמיחה ותיקון, ולא להיכנע לייאוש או לכעס.
