הגמרא מספרת (בבא מציעא קיד.) על רבה בר אבוה שפגש את אליהו בבית קברות של גויים ושאל אותו האם ‘מסדרים לבעל חוב’. כלומר, כשגובים חוב מאדם שאין לו מה לשלם, האם גובים ממנו הכל או שמא משאירים לו צרכים בסיסיים.
אליהו השיב לו, כי הדין הוא ש’מסדרים לבעל חוב’. משאירים לבעל חוב צרכים בסיסיים (ראו בשו”ע חושן משפט סימן צז, סעיף כג, כי משאירים לחייב: מזון ל-30 יום וכסות ל-12 חודשים), וזה נלמד מפרשת ערכין. בפרשת ערכין כתוב באופן מפורש כי במקרה שאדם אמר “ערך פלוני עליי” ואין לו כסף, “וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן”, כלומר, מתחשבים ביכולת הכלכלית של המעריך. באותה מידה, יש לנהוג בבעל חוב אשר הגיע למצב שבו הוא עני ומך.
המפגש בין רבה בר אבוה לא מסתיים כאן. רבה בר אבוה שואל את אליהו מה המקור לכך שאדם ערום לא יכול לתרום תרומה. ואליהו משיב לו כי נאמר “והיה מחנך קדוש ולא ייראה בך ערוות דבר”, בזמן שמדברים דברי קדושה (ברכת התרומה) יש לכסות את הערווה. שתי שאלות אלו נראות לא קשורות זו לזו, אך הקורא חש כי תודעתו של רבה עסוקה בשרידות כלכלית, בחיי עוני. הוא מוטרד משאלה העוסקת בהסדרי חוב, ומשאלה אחרת העוסקת בתרומות ומעשרות, או ביכולת לתרום במצבים של עוני קיצוני (ללא בגדים). ואכן, הדברים מתבררים בהמשך הסיפור בצורה מפורשת יותר.
אחרי שתי השאלות הללו, שואל רבה בר אבוה את אליהו “אינך כהן? מפני מה אתה נמצא בבית הקברות?”, אליהו משיב כי קברי גוים אינם מטמאין. אבל עדיין איננו משיב מה הוא מחפש בבית הקברות של הגויים. דומה כי רבה בר אבוה, ביקש לברר בעדינות, האם אליהו הגיע ככהן בכדי לסייע לו, כמו שנאמר בפרשת הערכין, כי הכהן מעריך “מה משיגה ידו של הנודר”. ולכך השיב אליהו כי הוא אכן הגיע ככהן, והוא הגיע לבקרו בבית הקברות של גויים (אולי רבה בר אבוה נאלץ לעבוד שם, ש”ט) והדבר מותר מבחינה הלכתית.
בשלב זה אליהו תמה, איך יכול להיות שרבה בר אבוה לא יודע את הדין הזה (שגויים לא מטמאין), וכאן רבה בר אבוה פותח בגילוי לב ומספר שמצבו הכלכלי לא מאפשר לו ללמוד בעיון, והוא בקושי מצליח ללמוד את הסדרים הנוגעים להלכה למעשה כיום. בשלב זה אליהו לוקח אותו לגן עדן, ומביא לו עלים יקרים ובעלי ערך שהיו הופכים אותו לאדם עשיר. רבה בר אבוה שומע קול האומר שבכך הוא מפסיד את חלקו לעולם הבא, וזורק את העלים, אך הריח שנותר בבגדים מאפשר לו למכור אותם במחיר יקר ולחלק לחתניו.
מפני מה אליהו החליט לקחת את רבה בר אבוה בלי לשאול אותו? נראה להציע כי אליהו רמז לו בתחילת הסיפור כי ככהן הוא יכול להעריך מה משיגה ידו, ולהערכתו של אליהו על רבה בר אבוה לקחת קצת מחלקו לעולם הבא בכדי שיוכל ללמוד ולשקוע בתורה בעולם הזה. המפגש בין רבה בר אבוה לאליהו מלמד אותנו על הצורך להיעתר לפעמים להגשת עזרה שמציעים לנו גם אם היא עשויה לפגוע באידיאל המושלם שלנו, ובעיקר, המפגש קובע לנו את היסוד שהגמרא ניסחה בתחילת העמוד (קיד.) כי למרות שהיחסים בין לווה למלווה הינם ‘ממוניים’, ישנה גם מחויבות לנהוג בצדקה ובחמלה כלפי הלווה החלש.
