בפרשת השבוע “בהעלותך” נלמד על אחת מהמצוות המופלאות והמרתקות – מצוות פסח שני. התורה מספרת על קבוצת אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, מנושאי ארונו של יוסף, ולכן עקב טומאתם לא הייתה להם האפשרות לקיים מצוות קרבן פסח במועדו ובזמנו יחד עם כלל ישראל בארבעה עשר בניסן בין הערביים.
התורה מתארת שהאנשים הטמאים הללו לא ויתרו, אלא ניגשו למשה רבינו וטענו: “למה נגָרע להקריב את קרבן ה'”. משה משיב להם: “עִמדו ואשמעה מה יצווה ה'”. ואכן, ה’ יתברך מחדש מצווה חדשה של פסח שני עבור אלו שהפסידו באונס את הפסח הראשון.
הדברים הללו מעוררים תהיות:
- ה’ יתברך קבע באופן ברור את הגדרים וצורת קרבן הפסח – בארבעה עשר בניסן בין הערביים לטהורים בלבד. אותם טמאים שלא הייתה להם האפשרות לקיים את המצווה, לא עשו זאת בזדון, ולכן לא ייענשו על חוסר המצווה הזו. מדוע הם ניגשים למשה בטענת “למה נגרע”?
- מהי טענת “למה נגרע”? איזה היגיון יש בה? האם אדם שפספס מועד של רכבת יכול לבוא ולומר “למה אגרע” בטענה שהגיע מאוחר?
- מדוע משה מתייחס ברצינות לטענתם ולא דוחה אותם באמירה: “יש גדרים למצווה, לא עמדתם בגדרים ועתה מה אעשה לכם?”, אלא משיב להם: “עמדו ואשמעה מה יצווה ה’ לכם”?
התשובה טמונה ביסוד נפלא:
על פי הכללים, אנשים אלו אכן פספסו את הרכבת ואין מה לעשות. אך הם ניגשים למשה ובאים בטענה לא הגיונית המבוססת על הרצון הטהור שבנשמת ישראל – “למה נגרע מהקריב קרבן ה'”. כלומר, למרות שפספסו, הם רוצים להתקרב לה’ יתברך כיהודים, והטיעונים הלוגיים אינם רלוונטיים עבורם.
וכאשר משה, רעיא מהימנא, רואה מופע זך של רצון יהודי טהור לעשות רצון אביו שבשמים למרות התנאים הלא מאפשרים, הוא אומר להם: “עמדו ואשמעה מה יצווה ה’ לכם”. משה מבין שכשיהודי רוצה כל כך לעשות את רצון קונו, יתכן שתיוולד מציאות חדשה, כי ה’ יתברך הוא כל יכול.
וכך, לראשונה בהיסטוריה, נולדת מצווה חדשה מסוגה – מצוות ההזדמנות השנייה, לאור טענתם של אלו שהיו טמאים לנפש אדם ולא עמדו בקריטריונים של ההזדמנות הראשונה.
המסר לחיים שלנו הוא, שגם כאשר איננו עומדים בפרמטרים של ההזדמנות הראשונה, אם נבוא בטענה המבוססת על הרצון היהודי להתקרב לה’ יתברך, תיפתח לנו הזדמנות שנייה. זה חיוני במיוחד לאחר חג מתן תורה, כשחוזרים לשגרה ולעתים חשים שאיננו עומדים בסטנדרטים שהצבנו לעצמנו.
התורה במצוות פסח שני מלמדת אותנו, שיהודי שרוצה להתקרב לה’ יתברך, גם אם פספס הזדמנויות, אם יבוא בטענת “למה נגרע מהקריב את קרבן ה'”, בוודאי ייפתחו לו הזדמנויות חדשות ותקווה חדשה להתעלות בעבודת ה’.
(ע”פ ליקוטי הלכות ברכת הפירות ה’ ט”ז)
