בעוד זמן מה יגיע הלילה הגדול – ליל הסדר. נסב כולנו ליד השולחן, הילדים יקשו את ארבע הקושיות מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ואז תגיע התשובה "עבדים היינו", וכל אחד ואחד יספר את סיפור יציאת מצרים כיד ה' הטובה עליו.
כשנתבונן נראה שעיקר הסיפור שאנו מספרים מתייחס לשעבוד וסבל הגוף שהיה במצרים.
בנייה קשה בתת־תנאים, כל מה שנבנה מיד נבלע באדמה, וכמבואר בגמרא (סוטה י"א) שנקרא שמם פיתום ורעמסס – "מפני שראשון ראשון פי תהום בולעו, וראשון ראשון מתרוסס". בנוסף סבלו עם ישראל מהשפלות בלתי פוסקות, הכאות, מיתות משונות, זריקת ילדים ליאור ועוד צרות רבות וקשות.
פרעה ברשעותו רצה גם ובעיקר לשבור את עם ישראל מבחינה רוחנית. בחז"ל מבואר שפרעה הבין שיש לעם ישראל כוח רוחני מיוחד שמגן ושומר עליהם והוא לא יוכל לנצחם, ולכן הכין תכנית מסודרת על מנת לפגוע בהם רוחנית.
זה מה שנאמר "וימררו את חייהם" – מהו שורש ועיקר חייהם של ישראל – רוחניות, תורה ומצוות, ואת זה המצרים מררו – מנעו את האפשרות ללכת בדרכי ה', ודרדרו את ישראל לשפל רוחני עד שאמרו חז"ל שהמלאכים אמרו "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה".
ומעתה, כשנגאלו ממצרים, יותר ממה שאנו חוגגים את חירות הגוף, חוגגים אנו את חירות הנפש.
לפי זה מובן כפל הלשון בהגדה "לפיכך אנחנו חייבים להודות… והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה". ולכאורה העניין הוא אחד, ומה פשר כפילות הלשון? אלא לפי האמור יש להודות על שהוציאנו מעבדות *הגוף* לחירות, ומשעבוד *הרוח* לגאולה.
המטרה של השחרור מבחינה רוחנית הייתה כדי שנוכל להגיע אל מתן תורה, ולכן מיד לאחר יציאת מצרים אנחנו מתחילים לספור את ימי ספירת העומר, שהם ימים קדושים ומרוממים שהרמב"ן בפירושו לתורה מגדיר אותם כימי חול המועד בין פסח לשבועות, ארבעים ותשעה ימים שבכל יום ויום קונים אחד ממ"ח קנייני התורה, וביום האחרון חוזרים על כולם.
בסיום ימי הספירה אנחנו מגיעים אל היום הגדול, יום מתן תורה שבו נשלמת גאולת הנפש ובו אנו מגיעים אל התכלית שבעבורה יצאנו ממצרים, וכמו שכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
בימים אלו של גאולה רוחנית, שייעודה הוא מתן תורה, זה הזמן להגביר חיילים בלימוד תורה, וכך נזכה ל"תורה מגנא ומצלא" כפשוטו, מגינה מן הייסורים ומצילה מן היצר הרע.
נזכיר לעצמנו את מאמר חז"ל "כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות".
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
הכותב הינו ראש קהילת אחוות תורה בשכונת גני הדר, פתח תקווה
