מקור המנהג להישאר ערים בליל שבועות וללמוד את ה'תיקון' כפי הסדר המובא ב'קריאי מועד', מובא בהקדמת הזוהר לפרשת בראשית [ח, א]:
רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא דְּכַלָּה אִתְחַבְּרַת בְּבַעֲלָהּ [היה יושב ועוסק בתורה בליל שבועות שהכלה מתחברת בבעלה] דְּתָנִינָן כָּל אִנּוּן חַבְרַיָא דִּבְנֵי הֵיכָלָא דְּכַלָּה אִצְטְרִיכוּ בְּהַהִיא לֵילְיָא דְּכַלָּה אִזְדַּמְנַת לְמֶהֱוֵי לְיוֹמָא אַחֲרָא גּוֹ חוּפָּה בְּבַעֲלָהּ [כי שנינו, כל אותם החברים בני היכל הכלה, צריכים באותו לילה שהכלה עתידה להיות למחרת בתוך החופה עם בעלה], לְמֶהוֵי עִמָּהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא, וּלְמֶחֱדֵי עִמָּהּ בְּתִקּוּנָהָא דְאִיהִי אִתְתַּקָּנַת לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא [להיות עמה ערים כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא מִתַּקֶנת, לעסוק בתורה] מִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְבִיאִים לִכְתוּבִים, וּבְמִדְרָשׁוֹת דִּקְרָאֵי וּבְרָזֵי דְחָכְמְתָא [ובדרשות הפסוקים ובסודות החכמה], בְּגִין דְּאִלֵּין אִנּוּן תִּיקּוּנִין דִּילָהּ וְתַכְשִׁיטָהָא [לפי שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה].
וְאִיהִי וְעוּלֵמְתָהָא עָאלַת וְקַיְימַת עַל רֵישֵׁיהוֹן וְאִתְתַּקָּנַת בְּהוּ וְחָדַת בְּהוּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא [ועל ידי לימוד זה, השכינה עם נערותיה (הם המלאכים), נכנסת ושורה על ראשיהם של העוסקים בתורה, ומִתַּקֶנת ומתקשטת על ידם, ושמחה בהם כל אותו הלילה]. וּלְיוֹמָא אָחֳרָא לָא עָאלַת לַחוּפָּה אֶלָּא בַּהֲדַיְיהוּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן בְּנֵי חוּפָּתָא. וְכֵיוָן דְּעָאלַת לְחוּפָּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל עֲלַיְיהוּ וּמְבָרֵךְ לוֹן וּמְעַטֵּר לוֹן בְּעִטְּרָהָא דְּכַלָּה. זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן [ולמחרת לא נכנסת לחופה אלא יחד איתם, ואלה נקראים בני החופה. וכיון שנכנסת לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם ומעטר אותם בעטרת הכלה, אשרי חלקם].
וְהֲוָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכֻלְהוּ חַבְרַיָיא (בהדיה) מְרַנְּנִין בְּרִנָּה דְאוֹרַיְיתָא וּמְחַדְּשָׁן מִלִּין דְאוֹרַיְיתָא כָּל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ, וְהֲוָה חָדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל שְׁאָר חַבְרַיָיא [והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברינת התורה, ומחדשים דברי תורה כל אחד ואחד מהם, והיה שמח רבי שמעון וכל שאר החברים]. אָמַר לוֹן רִבִּי שִׁמְעוֹן, בָּנַי זַכָּאָה חוּלַקְכוֹן בְּגִין דִּלְמָחָר לָא תֵיעוּל כַּלָּה לַחוּפָּה אֶלָּא בַּהֲדַיְיכוּ. בְּגִין דְּכֻלְהוּ דִּמְתַקְנִין תִּקּוּנָהָא בְּהַאי לֵילְיָא וְחָדָאן בָּהּ כֻּלְהוּ יְהוֹן רְשִׁימִין וּכְתִיבִין בְּסִפְרָא דְדֻכְרָנַיָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן בְּשִׁבְעִין בִּרְכָאן וְעִטְּרִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה [אמר להם רבי שמעון, בני, אשרי חלקכם, כי מחר לא תכנס הכלה לחופה אלא יחד איתכם, כי כל החברים שמתקנים תיקוניה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקב"ה מברכם בשבעים ברכות ועטרות של העולם העליון].
בהמשך דברי הזוהר שם [ט, א] מובא עוד, שמי שעוסק בתיקון כסדר הנ"ל, 'יהיה שמור למעלה ולמטה כל השנה ההיא, ויוציא שנתו בשלום'.
עוד מובא בזוהר לפרשת אמור [צז, ב]: שזוכה הוא ובניו ובני בניו לתורה, וְעַל דָּא, חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לָא הֲווֹ נָיְימֵי בְּהַאי לֵילְיָא, וַהֲווּ לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַמְרֵי, נֵיתֵי לְאַחֲסָנָא יְרוּתָא קַדִּישָׁא לָן וְלִבְנָן, בִּתְרֵין עָלְמִין [ועל כן חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: נבוא לנחול את התורה שהיא ירושה קדושה, לנו ולבנינו, בשני העולמות]. יעוין שם באורך.
סדר התיקון
מי שנתן תוקף, הלכה למעשה, לדברי הזוהר הקדוש, ועל פיהם יסד לראשונה את סדר ה'תיקון', הוא האר"י הקדוש (ה'רצ"ד 1534 – ה'של"ב 1572). בספרו 'שער הכוונות' (שבועות, דף פט ע"א) הוא כותב: "ולא עוד, אלא שצריך האדם שלא לישן בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה […]. ודע, כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, […] ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה, כי אם לא ישן כלל, ודאי שלא ימות בשנה ההיא, ודי בזה. ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות […]".
לאחר הקדמה זו, מונה שם האר"י ז"ל את סדר התיקון, כשבעיקרו קוראים פסוקים מהתנ"ך, באופן שמכל פרשה קוראים שלושה פסוקים ראשונים ואחרונים, [ואם יש פרשה פתוחה או פרשה סתומה באורך של כחמישה פסוקים, קוראים אותה שלא להפסיק מאמצע עניין]. ואם יש עניין מיוחד בעל קשר לחג השבועות, קוראים את כל העניין, "ואחר כך שאר הלילה בסודות התורה ובספר הזוהר כפי השגת שכלך".
אמנם רבי יעקב ריישר (ה'תכ"א 1661 – ה'תצ"ג 1732) בספרו חק יעקב (סימן תצד) כתב, שבביתו של זקנו הגאון לא נהגו ללמוד התיקון בעשרה בליל חג השבועות, אלא כל אחד ואחד לומד כחפצו ביחידות, כי עיקר התיקון לא נתקן אלא רק לעמי הארץ שאינם יודעים ללמוד.
את הגישה הזו דוחה מרן החיד"א (ה'תפ"ד 1724 – ה'תקס"ו 1806) בספרו לב דוד (פרק לא), וכך דבריו: המנהג המפורסם בכל תפוצות ישראל לקרות בליל חג השבועות בחבורה הסדר המתוקן מרבינו האר"י. ואמנם שמעתי כי קצת לומדים קבעו לימודם ברמב"ם, ולא רצו ללמוד התיקון של האר"י ז"ל, שהוא תחילת וסוף פסוקי הפרשיות ונביאים וכתובים, ולא טוב עשו לבנות במה לעצמם, ואף על פי שלא באו בסוד ה', מכל מקום חובה מוטלת עליהם ללמוד התיקון שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל.
סדר לימוד זה מקורו בקהילות הספרדיות המשגיחות בדברי קבלה, כשברוח דברי החיד"א מתנסחים חכמים אחרים, מהם רבי חיים פלאג'י (ה'תקמ"ז 1787 – ה'תרכ"ח 1868) בספרו 'מועד לכל חי' (ח, יב), רבינו יוסף חיים (ה'תקצ"ה 1834 – ה'תרס"ט 1909) ב'בן איש חי' (שנה א, במדבר, ד), ומרן הגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן לב).
יחד עם התפשטות הקבלה מבית מדרשו של האר"י, התפשט המנהג גם אל קהילות אשכנזיות. כך למשל רבי ישעיה הלוי הורוביץ (ה'שי"ח 1558 – ה'שפ"ו 1630) בספרו של"ה (שבועות, נר מצוה, אות ה) כותב שסדר לימוד זה כבר נתפרסם ברבים, והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל, ובכל המלכות, כולם קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם ללמוד התיקון הנ"ל. (ראה מסגרת). כיוצא בזה כותב רבי יוסף יוזפא (גרמניה, ה'ש"ל 1570 – ה'שצ"ז 1637) בספרו 'יוסף אומץ' בו הוא מביא ממנהגי אשכנז, ובהגיעו למנהגי חג שבועות (סי' תתנב) הוא מונה את סדר התיקון כנזכר באר"י ז"ל.
המשל של המגיד מדובנא
בספר שיח שרפי קודש (ח"ג סימן תמז) מביא את המעשה של גאון הדרשנים רבי יעקב קרַנץ זצ"ל, המגיד מדובנא, שהיה בחג השבועות בבית המדרש של הגר"א מוילנא, והגר"א היה לומד התיקון של ליל חג השבועות, והמגיד מדובנא למד תלמוד. שאל אותו הגר"א, מדוע אין הוא לומד התיקון כנהוג, והשיב כדרכו בקודש על פי משל:
אברך אחד לאחר חתונתו היה יושב ובטל, שאל אותו חותנו מדוע אינך עוסק במסחר, השיב האברך איני יודע איך לעסוק במסחר, אמר לו חותנו, לך נא לשוק והסתכל במעשה הסוחרים, וכאשר הם עושים תעשה. הלך וראה שהסוחרים תולים בחלון הראוה דוגמאות של הסחורות שלהם מינים ממינים שונים, כדי שעל פי הדוגמאות יוכלו הלקוחות לבחור את הסחורה הדרושה להם. מה עשה הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה אותן בחלון הראוה, והחנות ריקה מכל סחורה, כשנודע לחותנו התחיל לשחק עליו, לאמר, לסוחרים האלה יש סחורות רבות בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הם רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה שהחנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות.
הנמשל, מורי ורבי הגאון מוילנא מלא ברכת ה' בתורה בנביאים ובכתובים בתלמוד ובמדרשים, אוצר נחמד ושמן, והערב עוסק רק בקטעי הפסוקים והמאמרים הנכללים בתיקון של ליל חג השבועות, והם הדוגמאות של כל מין ומין אשר צבר ברוב שקידתו וחכמתו כיד ה' הטובה עליו, ואילו אדם כמוני שלא קרא ולא שנה ולא למד כלום בכל השנה, ובביתי אין לחם ושמלה, אם אקרא את התיקון, ישימוני ללעג וקלס, הואיל והמחסן שלי ריק לגמרי מכל סחורה, ולרש אין כל. לפיכך אני יושב ולומד כאשר תשיג ידי יד כהה. עכ"ד.
נגישות המנהג להמון העם ("ואף על פי שלא באו בסוד ה'" כלשון החיד"א) ונתינת תוקפו לכל שכבות העם קטנים כגדולים, והעובדה שקיים סדר לימוד שווה לתופסי התורה כמו לאותם שעמלים במלאכתם, מעידה על עומק התפיסה לפיה לכל יהודי חלק בתורת ה'. הדבר נכון לכל ימות השנה, אך יותר מכל ביום בו אנו חוגגים את עצמאות אומתנו, כשלכל יחיד ויחיד באומה – חלק וחדווה בשמחתה של תורה.
הלימוד של מרן רבי יוסף קארו ובני חבורתו
השל"ה הקדוש, רבי ישעיה הלוי הורוביץ [שבועות, נר מצוה, אות ו], מביא עדות של רבי שלמה אלקבץ (1505-1584) על מרן רבי יוסף קארו (ה'רמ"ח 1488 – ה'של"ה 1575) ובני חבורתו אודות לימודם בליל שבועות:
ובעת שהתחלנו ללמוד […] זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו [הוא מרן הבית יוסף], קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וְחָזֵק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו, והתחיל ואמר: שמעו יְדִידַי, המהדרים מן המהדרים, יְדִידַי אהובי. שלום לכם, אשריכם ואשרי יולדתכם, אשריכם בעולם הזה, אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני משלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה לישנה. התחזקו ידידי, התאמצו אהובי, שמחו ועלצו, ודעו כי אתם מבני עליה, וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקדוש ברוך הוא, ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו, וכל צבא מעלה והקב"ה שומעים את קולכם. […] לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי, […] חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. לכן עמדו בני ידידי על רגליכם, והעלוני בקול רם כיום הכפורים, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
