מאת הגאון רבי יואל פרידמן שליט”א, דיין ומו”צ בבית דינו של מרן הגר”נ קרליץ שליט”א, רב שכונת חזון איש באלעד וראש ועד ההלכה ברשת “אחוות תורה”
שאלה: קבוצת נשים שכרו דירה במירון לשבת ועם כניסת השבת הדליקו נרות והלכו לתפילה. כשחזרו התברר שכתוצאה מחום הנרות נגרמה שריפה, וטענו הנשים הראשונות שהן לא גרמו את החום, והאחרונות טענו שגם בלא הדלקתן הייתה נגרמת השריפה.
שאלה: היה יום גשום והכבישים מלאים מים, שורת רכבים נסעה על הכביש והולך רגל הגיע לשפת המדרכה ונרטב כולו, בגדיו התלכלכו וכל אחד מן הנהגים טוען שלא על ידו נגרם הנזק. האם אפשר לפוטרם?
תשובה: בסיפור זה ישנם ב’ נידונים, א. האם מדיני נזיקין אפשר לחייב על טינוף בגד בהנחה שלא ירד מערכו. ב. כשיש מספר אנשים והנזק נוצר ע”י חלק שאינו ידוע מהם האם נחייב.
בנדון הראשון אם יש לחייב על טינוף הבגד הנה בנתיבות המשפט סי’ קמ”ח סק”א כתב בתוך דבריו דנזק אשר הוא מהוה נזק רק לבעל החפץ ואילו אחרים שיבואו לקנותו לא ישלמו פחות בעקבות הנזק, לא חשיב נזק. והוכיח הנתיבות כן שהרי במסכת כתובות ל: תחב לו חבירו בבית הבליעה מפרש רש”י דבההיא שעתא מימאיסא ולא חזי לבעלים, כלומר שראובן תחב לבית הבליעה של שמעון ושמעון ממשיך לבלוע אי אפשר לחייב את שמעון על הנזק שנוצר מבליעתו מפני שכבר שכראובן תחב לו לבית הבליעה איבדה החתיכה את ערכה, ואפילו שלשמעון עצמו היא ראויה ולא נמאסה, אלא מוכיח הנתיבות שכל שאין יכול הבעלים לקחת ממון וממילא אי אפשר לומר שהופסד אין לחייב את המזיק.
ואם כן לגבי הבגד, אם אכן מדובר באופן שהבגד שהתלכלך לא ירד מערכו יש לפטור את המזיק לדעת הנתיבות הנ”ל.
אולם, בסי’ רל”ב כתב הנתיבות שראובן שחטף חפץ משמעון והוליכו למקום אחר חייב ראובן לשלם כל הוצאותיו כדין מזיק. אך באמרי בינה (הלכות דיינים סי’ כ”א) כתב דתלוי בפלוגתא דרבוותא בסי’ שפ”ו גבי זורק מטבע לים שלא חיסרו ממון מגוף המטבע, דלדעת הרא”ש והמרדכי פטור כה”ג. וכתב באמרי בינה מעשה בראובן שקנה אילנות לקציצה וסוכם שיחתכו האילנות באופן שלא יחסמו השאריות את הדרך, וראובן לא עמד בסיכום ונחסמה הדרך, וכתב האמרי בינה שפטור ומסיים שכיון שהיא פלוגתא ולכו”ע גרמא וחייב בדיני שמים חייב פשרה.
ובחזו”א (ב”ק סי’ ו’) ובקהלות יעקב (ב”ק סי’ ל”ט) כתבו דכל שעומד החפץ לתיקון ודרך הבעלים להוציא מעות על תיקון החפץ, הגורם להוצאה זו חשיב מזיק כמו קלקל כותל חבירו ולא נפחת ערך הבית. וכן מבואר ברש”י בגיטין (פ”ג.) דכהנים שפיגלו חייבים ובנדה נ”ח. גבי כיבוס הבגד. ושמענו א”כ מדברי החזו”א שיש תביעת נזיקין על תיקון הנזק אף בלא ירידת ערך וכן נוהגים.
בנדון השני אם לחייב קבוצת אנשים בנזק שיתכן ולא כולם גרמו לנזק, הנה בסימן שפ”ג ס”ד הניחו ה’ חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה וכו’, ואם אין ידוע כולם משלמים בשווה. ע”כ. ומקורו מדברי הרמב”ם (פ”ו מחובל ומזיק הי”ד), וכתב הרב המגיד שזה ביאור הגמ’ לפי גרסתו בסוגי’ ב”ק י”א וכ’ קצות החושן לתמוה איך מחייבים את כולם מספק והלא כל א’ מהם טוען שאינו המזיק. וכתב שהרמב”ם למד כן מההיא דב”מ פ’. שכר מחרישה והוזקה שהשוכר פטור והעובדים השכירים חייבים אף שהם שניים וספק מי מהם הזיק חזינן ששניהם חייבים מספק, ומקשים התוספות שם דלא קיימ”ל כסומכוס, וכתבו התוס’ דעל שניהם מוטלת אחריות על המחרישה, וכ’ קצוה”ח דדעת הרמב”ם כרש”י דמן הספק מחייבינן, וכ’ עוד דפעמים ראו חז”ל לפסוק כסומכוס.
ויש להוסיף ע”ז דבסי’ רכ”ג ס”ב מובא דעת הרמב”ם באינו ידוע פוסקים כסומכוס בלא הוחזק ושמא ושמא בשם יש מי שאומר, ובנידון דידן אפשר שהנזק ודאי חשיב כאינו מוחזק עכ”פ כן דעת הקצוה”ח, ובחזו”א ב”ק סי’ ג’ סקי”א כ’ לפרש בדעת הרמב”ם שיש ליחס אחריות והנזק לכל החבילות ועפ”ז עלה בידינו שהוא ספיקא דדינא ואפשר שגם לחזו”א יש לחייב הנשים. וקיצרתי ומקום שאמרו לקצר אין מקום להאריך.
