השנה האחרונה לימדה אותנו, יותר מכל דבר אחר, את הצורך לחיות באחדות בין כל חלקי העם. לפני שנה בלבד הרוחות רעשו סביב שאלת הרפורמה המשפטית, והתוצאות היו מלחמות בכל פינת רחוב. הפגנות הרפורמה פתחו פתח, כהרגלן של מחלוקות, לנושאים נוספים, וכך התרחבה לה היריעה והמחלוקת בערה.
עד ש… כל אחד מאיתנו קלט את גודל הטרגדיה. יש כאלו שזה קרה להם באמצע הקפיצה של "משה אמת", ויש כאלו באמצע תנומת צהרים קצרה, או אפילו רק בצאת היום. אבל זה רק אצלנו; ישנו ציבור ענק שהטרגדיה שיתקה אותו כבר משעות הבוקר. היו אלו גיבורי מלחמה, חלקם תלמידי חכמים ואנשי מעשה, שעזבו הכל, עלו על הרכב ופשוט נסעו להשתתף במלחמת המצווה.
ויש כאלו שלא חזרו למשפחתם בכלל, ויש שחזרו בתוך ארונות, ואחרים חזרו עם איברים קטועים, ויש שחזרו בסוף החורף אחרי שבעה חודשי קרב קשים – נחו ושבו או נחו ולעולם לא שבו למה שהיו, אחרי כל מה שראו.
ביקרתי לאחרונה במחלקת "חוזרים לחיים" בתל השומר. אני אדם שזכה בחייו להיות רבות בבתי חולים במחלקות שונות וקשות, וזה מלבד היותי חובש מעל עשור באיחוד הצלה, כך שאני לא נבהל ממראות שכאלו. אבל שום דבר לא הכין אותי לעוצמה שפגשתי שם, שדווקא היא גרמה לי להישבר. עמדתי שם בצד ובכיתי כמו תינוק: בחורים צעירים קטועי גפיים, אחרים עם פציעות שונות, וכולם מחייכים ומדברים באמונה גבוהה. הרגשתי ננס לידם.
וכשיצאתי מבית החולים תל השומר, ועודני מושפע מהדברים הנוראים שראיתי שם, נתקלתי בקבוצת מפגינים נגד הגיוס. אין בשורות אלו להביע דעות בעד או נגד, אבל יש בשורות אלו צעקה לחינוך הילדים על השותפות ברגשות אחרים, להתחשבות, נדיבות ועוד. לא ייתכן שבמרחק עשרות מטרים בודדים שוכבים מלאכים קטועי גפיים מחזקים ומחוזקים, וביציאה משם עומדים אנשים וצועקים משפטים חסרי רגישות שפוגעים במשפחות הפצועים שחולפות שם.
אין בשורות אלו שום הבעת דעה בקשר לגיוס חרדים, אבל כן יש בשורות אלו שאלה להוריהם של אותם נערים: האם לזה כיוונתם בחינוך ילדיכם?
הרש"ר הירש בפרשה (כב, כא) אומר מילים קשות על אחריות ההורים כאשר הבן או הבת מתנהגים שלא כשורה: "'והוציאו – מבית בעלה אל – פתח בית – אביה', כלומר 'ראו גידולים שגידלתם'… פריצות האשה הצעירה נזקפת לחובת החינוך שקיבלה בבית הוריה, והיא ממיטה קלון על האומה כולה: כי – עשתה נבלה בישראל, 'לא עצמה בלבד ניוולה אלא כל בתולות ישראל' (ספרי)". האחריות של מעשה שכזה איננה רק על החוטא אלא על מקור היניקה שלו, כי הוא ממיט קלון על כולם".
על ההבדל בין עם ישראל לשאר האומות, מוצא לנכון הרש"ר הירש לפרש דווקא במצוות זכירת עמלק (כה, יז) וזה לשונו הקדוש: "בני העם הזה לא ינצלו לרעה את אמון האדם בחברו, שבלעדיו אין בני אדם יכולים לחיות בחברה אחת. הם חדורי אמונה שה' הוא א-לוהיהם רק אם הם נרתעים ויראים מכל עוול כלפי בריותיו, ומכאן נובע צדק ויושר ללא רבב במשא ומתן בין אדם לחברו. אלה היו הקווים האחרונים שהתורה ציירה בהם את תמונת האופי של העם הנקרא על שמה ומודרך על ידיה. באופי הלאומי של העם הזה יאירו הקווים של השתתפות ברגשות אחרים, של התחשבות, נדיבות וגמילות חסד עם כל חי… עם זה יהיה מוכן בכל עת להביא אושר ולא יהיה מסוגל לגרום צער".
הבה נזכור את מהותנו כעם, ונחנך את ילדינו לרגישות, להתחשבות, ולאהבת ישראל אמיתית, במיוחד בימים קשים אלו.
